הודעה על שני אירועים

1. "לפגוש בכל הדברים": על ריבוא הפנים של מסורת הזן.

הרצאה וסרט במסגרת סינמטק ת"א.

מסורת הזן היא רבת פנים: מנזירים חמורי סבר, דרך דמויות ססגוניות – ספק משוגעות – אשר מהגגות ביטויים חסרי פשר ומעוררי השראה כאחד, וכלה באנשי אמנות אשר חיים בלב הערים הרוחשות. כיצד יתכן שכל אלה מכונסים תחת הכותרת "זן"? מה פשר ריבוא הסגנונות הזה? ואולי מוטב לשאול: כיצד חיוּת רבה זו מלמדת אותנו כאן, בעולמנו הסוער, להיות נינוחים יותר בדבר קיומן של סערות? כיצד ניתן להיות עם התנועה השוצפת של חיינו – להבחין בה היטב – אך לא לטבוע בה?

לאחר ההרצאה יוקרן הסרט The Zen Mind (אנגלית, כתוביות בעברית).
לצפייה בקדימון לסרט וכן להרשמה לאירוע, לחצו כאן.

 

2. חיות מדברות: שיחה נמשכת

אני שמח לשתף כאן בדבר סדרת מפגשים חשובה ומחממת לב שיזמו דרור בורשטיין וחן ישראל קליימן.  הנה מתוך ההודעה לעיתונות:

בסדרת מפגשים שתתקיים אחת לחודש נשוחח על בעלי חיים מנקודות מבט משתנות: קיומן בטבע, ייצוגן בשירה, בספרות ובציור. מטרת המפגשים העיקרית היא להזכיר לעצמנו את פלא קיומן של החיות, החולקות עמנו את העולם. משתתפים קבועים בסדרה יהיו המשורר חן ישראל קלַינמן והסופר דרור בורשטיין. יתארחו, בין היתר: חוקרת העטלפים מאיה ויינברג וחוקרת הציפורים עדנה גורני, שתיהן גם משוררות; המשוררת אגי משעול; הסופר ומגדל הכלבים אסף שור; המתרגם מיפנית איתן בולוקן, חוקר הספרות יחיל צבן, ואורחים נוספים.

במפגש הראשון נדבר על הצורך והקושי בדיבור על חיות, על ציורי חיות, ועל עטלפים. יום שני, 15/2/16, 19:30-20:45, ב"תולעת ספרים" רח' מזא"ה 7 תל אביב. המפגשים יתחילו בזמן.

הכניסה אפשרית ללא תשלום אך תהיה אפשרות לתרום לכיסוי הוצאות הערב.
אפשר ורצוי לבוא לכל המפגשים אך אפשר לבוא גם לחלקם.

תאריכי המפגשים ("תולעת ספרים", רח' מזא"ה 7 ת"א):
על ציפורים 14.3 (יום ב'), על כלבים 20.4 (יום ד'), על חיות בודהיזם והייקו 15.5 (יום א'), על חיות משק 21.6 (יום ג').

רוצקי
ראתה ציפור

*

 

מרֵיקוּת גדולה לנדיבות גדולה

באסופת כתבי סוֹטוֹ זן ללימוד ושינון יומיים (曹洞宗日課経大全) ישנו קטע קצר שמכנס כמה פסוקים שלקוחים מספרות "החכמה השלמה". שמו "מקטע לזמרה במהלך קריאה ברצף של כתבי החכמה השלמה הגדולה" (大般若経転讀中唱文). זה קטע זמרה קצר ומהיר. לרוב, עוברים עליו בשינון מבלי להתעקב על משמעותו. עם זאת, בעיני הקטע הוא לא פחות מאשר סיכום, ואולי אף זיקוק, של אחד מהעקרונות המהאינים המרכזיים – תורת הריקות. במובן זה, ישנו דמיון מעניין בין הקטע הקצר ובין, למשל, סוטרת הלב (לקריאת עיבוד ספרותי של הסוטרה לחצו כאן). הדימון כה מורגש, עד כי אני מכנה את הקטע "ליבה של סוטרת הלב".  הנה התרגום לצד המקור:

諸法皆是因縁生。因縁生故無自性。無自性故無去来。無去来故無所得。無所得故畢竟空。畢竟空故是名般若波羅密、南無一切三宝、無量広大、発阿耨多羅三藐三菩提。

כל התופעות מתהוות מסיבות ומתנאים. היות ומתהוות מסיבות ומתנאים, הן נעדרות מהות עצמית. היות ונעדרות מהות עצמית, אין הן באות ואין הן הולכות. היות ואין הן באות ואין הן הולכות, לא ניתן להשיגן. היות ולא ניתן להשיגן, הן ריקות לגמרי. היות וריקות לגמרי, אנו מכנים זאת כשלמות החכמה. נַאמוּ ["הלל"] לכל שלושת האוצרות; אדירים לאין שיעור; התעוררות שלמה שאין נעלה ממנה.

**

הפסוקים שיוצרים את הקטע הקצר אך העמוק הזה לקוחים ממגוון כתבים מהאיניים. למשל הפסוק "כל התופעות מתהוות מסיבות ומתנאים" נמצא בתצורה מעט שונה (一切法皆是因縁生) בכתבים הסיניים של אסכולת "דרך האמצע" וניתן גם לאיתור ב"סוטרת הלוטוס" (הפרק על אודות אוולוקיטשווארה). הפסוק "היות ומתהוות מסיבות ומתנאים, הן נעדרות טבע עצמי" לקוח מתוך "הסוטרה הגדולה של החכמה השלמה" (Mahāprajñāpāramitā-sūtra) המשויך לנגרג'ונה. כך שניתן לראות היטב כיצד הקטע משקף את עיקרי "החכמה השלמה", שאחת מבשורותיהם המרכזיות היא כאמור משנת הריקות.

אחד מהביטויים המעניינים בקטע (ואשר מופיע גם בסוטרת הלב) הוא 無所得 (יפנית: מוּשוֹטוֹקוּ), שפירושו המילולי הוא "אין כל הישג". תרגום אפשרי נוסף לו הוא "אין אפשרות לאחוז" או "אין כל אפשרות להחזיק ב…", ואף יתכן גם "אין כל דרך לדעת" או "אין כל דרך לתפוש", אם מרחיבים מעט את התרגום למשמעויותיו האפיסטמולוגיות של הביטוי. ברבות הימים, המונח הפך לאחד מהמרכזיים בהגותו של מורה הזן דוֹגֶּן (1200-1253) כמו גם של מורים רבים אחרים בהגות הזן היפנית, והסוֹטוֹ בפרט.

יפה לראות כיצד קטע הזמרה הקצר הזה, ממש ליבה "הריק" של ספרות החכמה השלמה, אשר בשורתה המרכזית היא "ריקות", מיושם, מושר, נלמד ונהגה בקול ובמעשיהם היומיים של המתרגלים. במילים אחרות: יש מן היופי (ויתכן אף מן האירוניה) שמקטע ספרותי אשר מצביע אל עבר ריקותה של המציאות הוא זה המאשרר אותה. את הדיאלקטיקה הזו מכנים במגוון שמות בהגות המהאיאנה ("ריקות וצורה", "מהות ותפקוד" וכולי). המדרון החלקלק של מחשבת הריקות מביא אל המישור הגדול והמכיל של החמלה. בעוד החכמה מצביעה אל עבר הריקות, החמלה קדה בתודה אל האצבע המורה, אבל יודעת שזו רק אצבע אחת מבין שלל האצבעות.

באותו האופן, נאמר כי "אין כל הישג" בתרגול, אך חווייה זו, של "אין כל הישג" הופכת בעצמה למושא ההתכוונות וההשגה של המתרגל. כלומר המתרגל, בצורה אבסורדית, מתכון/נת "שלא להשיג". זה כמו לדרוש ממישהו או מישהי להתכוון שלא להתכוון. הרי זו טאוטולוגיה חריפה, ואם להשתמש באוצר המילם הצ'אן והזן בודהיסטי, הרי שזו בעצם אינה טאוטולוגיה כי אם "קואן".

הביטוי "אין כל הישג" לא אומר שאין הישג לאימון, אלא מצביע לכך שלכל דבר (כולל האימון) ישנם אין-קץ הישגים. בכך מהווה הביטוי "אין כל הישג" שער למתרגל לממש את תרגולו מבלי לתחום אותו לתוצאה אחת ומובחנת, ובכך מבלי לאחוז בתוצאה בלעדית לו. "אין כל הישג" משמש כמבע ביצועי (פרפורמטיבי) – המזמין את המתרגל לחוות את מציאות התרגול ברגע תרגולו אותה, ברגע מימושה. במובן זה, "אין כל הישג" אינו הנחייה אינפורמטיבית לתרגול (אינו עונה על השאלה "כיצד לתרגל?"), אלא מבטא הלך רוח שיכול ללוות כל תרגול. בהגות המהאיאנה,  יש המכנים זאת נדיבות.

img55776036
כתבי סוטו-זן ללימוד יומי

שירת הקצה | ערב שירי מוות והייקו ברחובות

למעלה מאלף שנה נהוג ביפן מנהג כתיבת שיר פרידה מן העולם. נזירי זן, סמוראים, משוררי הייקו, אצילים ואנשים מן היישוב מתעדים ברגעיהם האחרונים בשיר קצר את חווית המפגש עם מותם המתקרב.

מצחיקים, אירוניים מהורהרים, כועסים, מלאי צער החמצה, ספוגי השלמה, מלאי הודיה, חוגגים בעוז את רגעי החיים האחרונים: שירי המוות כוללים לא רק מפסגות שירת העולם בכל הזמנים אלא גם את מכלול האופנים בהן מתמודדת הרוח האנושית עם קיצה. בערב נעסוק, דרך קריאה ושיחה, בכמה משיאי השירה הזו, ביפן ומחוצה לה, ודרכם במפגש עם המוות כמצב תודעה הנוכח בחיינו יום יום.

משתתפים:

ליאת קפלן, משוררת ועורכת ספרותית ('על שפת נהר כבר ', 'בדיוק כך',  'זה זה', 'משולשים', 'צל הציפור'). עורכת סדרת "כבר" בהוצאת מוסד ביאליק.

פרופ' יעקב רז מהחוג ללימודי מזרח אסיה באונ' ת"א. מורה חוקר ומתרגם של זן בודהיזם, תרבות ושירה יפנית , אסתטיקת זן, מורה למדיטציית הזן ('כך שמעתי: רשימות זן', 'זן בודהיזם: פילוסופיה ואסתטיקה', 'טוקיו הלוך חזור').

איתן בולוקן מהחוג ללימודי מזרח אסיה באוני' ת"א. חוקר ומתרגם של כתבים זן-בודהיסטיים ('בידיים ריקות שבתי הביתה: פסוקי זן' עם דרור בורשטיין, 'ליל טל: שירת ההייקו של מיטסו סוזוקי', 'בתוך השלג הדק: שירת הזן של דוגן וריוקאן').

דרור בורשטיין, סופר, עורך ומתרגם ('תמונות של בשר', 'נתניה', 'אחות שמש', 'הרוצחים', 'אבנר ברנר', 'ספר הזן של ג'ושו' בתרגומיו של יואל הופמן, 'בידיים ריקות שבתי הביתה' עם איתן בולוקן). עורך כתב העת הליקון.

אלכס בן ארי משורר ומתרגם ('ימים סמויים',  'קורת השער': ספר שירי הייקו).

מקום: בית מיכל. הגר"א 10, רחובות.
כרטיס: 30 ש"ח.  סטודנט /חייל/ תלמיד: 25 ש"ח.
להזמנת מקום: בית מיכל betmichal.d@gmail.com  טלפון: 08-9467998
 *
shirat
את רשימת המשתתפים המעודכנת ראו בגוף הפוסט ולא בפוסטר.

מיטסו סוזוקי 1914-2016

מיטסו סוזוקי הלכה אתמול לעולמה.
פרטים נוספים אפשר לקרוא כאן.
הקדשות לזכרה של מיטסו סוזוקי ניתן לקרוא  כאן.
כמה מילים שתרמתי אני, אפשר לקרוא כאן.

עבור אלה מכם/ן המעוניינים בכך, אפשר לשבת בשקט עם זכרונה היום. אפשר גם להדליק מקל קטורת או לקרוא כמה משיריה.
לאלה מכם שמכירים את הסוטרות: לאחר הישיבה אפשר להקדיש לה את "סוטרת הלב" ואת סוטרת "קאנון בעשרה פסוקים".

תודה מיטסו סאן.
הלוואי וים החמלה שלימדת בלא כל לימוד מקבל את פניך כעת.
mitsu-kaisando-382x600

*