קטגוריות
מהאיאנה

א.ד. גורדון והמחשבה הבודהיסטית – קטע מתוך ספר בכתובים

[…]

ביקורתו של גורדון על תפקידה של ההכרה האנליטית מוצאת ביטוי עמוק בהבנתו את היחס שבין אדם וחברו. להלן מתוך "הרהורים והגיונות":

המידה של ביטול אחרים, של ביטול 'הקטנים', כפי שהם נקראים בפי 'הגדולים', אינה כלל מידה של גדלות, של אינדיבידואליות גדולה […] כי אם ממש ההיפך. לפני אינדיבידואליות גדולה באמת אין גדול וקטן בטבע האין-סופי. החלוקה בין גדול וקטן היא חלקם של הקטנים, היא היא תעודת העניות שלהם, שהם נותנים או לוקחים לעצמם. הביטול בא בהכרח מתוך צמצום ה'אני' בגבול ידוע […] אבל לא מתוך התפשטות ה'אני' לאין סוף, לתוך כל מי שחי והווה.

[כתבי גורדון, ספר שלישי: 'מכתבים ורשימות', ש.ה ברגמן ואל. שוחט (עורכים), ת"א: "הפועל הצעיר", תשי"ז, 199].

אמירתו של גורדון כי "אין גדול וקטן בטבע האין-סופי" מזכירה ביטויים רבים מתוך ההקשר הרחב של ההגות המַהַאיַאנית. למשל, בכתבי אסכולת 'זר הפרחים' נכתב כי "בין דבר ודבר אין כל חציצה", ובכתביו של הנזיר פָצַנְג, בן המאה השמינית, אנו מוצאים את התיאור הציורי: "רשת אִינְדרַה, השתקפות על גבי השתקפות, אנחנו ואחרים, ללא קץ". עבור גורדון, אותה התפשטות לאין-סוף, אל מעבר לכל קטגוריזציה (ובכך אל מעבר להמשגה עצמה), היא לא פחות מאשר ביטוי לאהבה. על אודות כך גורדון מוסיף וכותב:

האהבה העליונה אינה צמצום ה'אני' של האוהב לטובת האהובים, כי אם להפך, התפשטות חייו של ה'אני' לתוך נפש כל אדם וגם לתוך נפש כל חי ועוד להלאה מזה עד לאין-סוף.

[כתבי גורדון, ספר ראשון: 'האומה והעבודה', ש.ה ברגמן ואל. שוחט (עורכים), ת"א: "הפועל הצעיר", תשי"ז, 371]

האהבה, טוען גורדון, "אינה בצמצום" כי אם ב"התפשטות חייו של האני". התמזגות אינה ביטולו של העצמי, אלא הרחבתו. זוהי מגמה של פתיחה לעומת הגבלה, חביקה לעומת הדרה ושחרור לעומת שליטה. כאן גם מזכירה אותה "התפשטות האני לאין סוף" את העשייה הראשונה בהתנהלותו (ותרגולו) של הבּוֹדהִיסַטְוַוה במסורת המַהַאיַאנַה – הנתינה (סנסקריט: דַאנַה). הבּוֹדהִיסַטְוַוה אינו אוחז בעולמו, אלא חי בתואם עמו. מגמתו אינה של התנגדות, שלילת תנועתו של הטבע, אלא של פנייה (ויש שיאמרו אמיצה) לחיים עם הטבע. מורה הזן דוֹגֶן, בן המאה השלוש עשרה, כתב על אודות כך: "להותיר פרחים לחסדה של הרוח, להותיר ציפורים לחסדן של העונות, זוהי נתינה."

חשוב להבחין כי הפתיחה והקבלה עליהם מצביעים גורדון וחכמי הדרך הבודהיסטית אינן מחליפות את היכולת לקטגוריזציה, אלא שהקטגוריזציה אינה נותרת בבחינת האפשרות הבלעדית להכרת העולם. השחרור עליו מדובר, אם כן, אינו ביטול הקטגוריות (ביטול הדואליזם), אלא היכולת שלא לאחוז בו כנקודת המבט העיקרית. ביטול החציצות, עליו מצביע גורדון פעם אחר פעם, הוא לא אחר מאשר קבלתן.

א.ד גורדון

*

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *