ביום שבת ה-7 בחודש (17:00) ארצה בסינמטק ת"א על פניה הרבים והעמוקים של מדיטציית הישיבה במסורת הבודהיסטית.
כידוע, המדיטציה הבודהיסטית הינה רבת פנים ורבת תצורות: מחד גיסא אנו למדים כי משמעותה הינה בטיפוחו של ריכוז ממושך – שהייה בלתי מתערבת בהווה – מודעות עמוקה ואף השקטה.
מאידך גיסא, מחכמי הזן (כמו גם מחכמי אסכולת הלוטוס ו"זר הפרחים") אנו למדים, למשל, כי הישיבה אינה אלא שער לחיות גדולה, ליצירתיות ולדינאמיות. אין פירושה השקטה כי אם לימוד עמוק את הסערה. אין פירושה דום כי אם ידיעה אינטימית את הארעיות השוצפת בכל. אין תוכנה מוגבל לשדה הקוגניטיבי, אלא שהישיבה מלמדת ומבהירה ביתר שאת את חשיבותה של אתיקה. מה לעשות כשקשה, ולא רק מה לעשות כדי שלא יהיה קשה.
אך האם מדובר בסתירה? האם בכלל תתכן הגדרה כוללנית (ואולי אף טהרנית) ל"מדיטציה" בודהיסטית? והאם בכלל המונח "מדיטציה" עושה צדק למרחב המונחים, התרגולים והסגנונות בהם אנו נתקלים כאשר אנו בוחנים מקרוב את כתבי המקור?
מיד לאחר ההרצאה יוקרן הסרט התיעודי: On Meditation.
–
לצפייה בקטע קצר מהסרט: