קטגוריות
אירועים דוגן

הזמנה להרצאה בכנס הישראלי התשיעי לחקר רוחניות עכשווית

אוניברסיטת חיפה, יום שלישי ה-29 במאי 2018, 10:15-12:15

גוף-נפש בין אחדות לאי-שניות: עיון בטרמינולוגיה של מורה הזן דוגן

ד"ר איתן בולוקן

אחת מהשאלות העמוקות שהעסיקו את מורה הזן היפני אֶיהֵי דוֹגֶן, בן המאה השלוש עשרה, במישרין כמו בעקיפין, היא שאלת היחס שבין קטגוריות דואליסטיות: כיצד יש לראות את יחס הגומלין שקיים בין אדם ועולם, למשל? כיצד יש להבין את היחס שבין הליכה בדרך דתית, המעשה והמלאכה, לבין פירותייה? האם ראוי לקבוע כי אלה שרויים באחדות קטגורית בשל זיקתם זה לזה, או שמא כל שניתן לומר על אודותיהם הוא כי הם מתאפיינים ביחס שאינו דואלי (יחס של אי-שניות)?

העיסוק בשאלות סמנטיות אלה – אשר נוגעות לאופן בו הבין וניסח דוגן את היחס שבין קטגוריות אשר בשפה כמו גם קטגוריות אונטולוגיות – העסיקה רבות את מסורות הצ'אן והזן לאורך הדורות, ובתוך כך גם את מפעלו הפילוסופי של דוגן. לטענתי, שאלות אלה קריטיות להבנת תפישת השחרור שהציע דוגן לתלמידיו.

בתוך כך, ניתן לשאול האם לאור אוצר המילים הרחב והמגוון בהם השתמש דוגן בכתיבתו הענפה בנושא, עולה כי מהותה של אי-שניות היא למעשה אחדות מוניסטית? האם עצם הקטגוריה "אי-שניות" נתפסה בעיניו כשוות ערך, ואולי אף כביטוי נרדף ל"אחדות"? ומהן ההשלכות האונטולוגיות של הכרעה לכאן או לכאן בכל הקשור להבנת הדרך המעשית שלימד?

בחינה פילולוגית לחיבוריו ודרשותיו חושפת שלוש קבוצות טרמינולוגיות שמאפיינות את האופן בו ניסח את היחס הדינאמי שבין קטגוריות דואליסטיות: האחת היא קבוצת הביטויים על לשון השלילה (via negativa), השנייה היא קבוצת הביטויים על לשון החיוב (via positiva) והאחרונה היא קבוצת הביטויים והתיאורים אשר חורגים הן מלשון שלילה והן מלשון חיוב – קבוצת אותה אני מכנה, בעקבות מחקריו של חוקר הדתות הי-ג'ין קים (Kim), בשם "פנומנליזם רדיקאלי".

חקירה פילולוגית קרובה לכתבי דוגן מראה כי עמידה על ההבדל הסמנטי ששרוי בין קטגוריית האי-שניות לבין קטגוריית האחדות, מבהירה את העובדה כי עבור דוגן, דואליזם אינו נתפש כבעיה אונטולוגית שיש לפתור בהישג מטאפיזי-מוניסטי כזה או אחר, אלא עובדת קיום שיש לחיות באופן דיאלקטי, אשר אינו דואליסטי ביחסו לעובדת הדואליזם. במילים אחרות: עבור דוגן, אי-שניות פירושה קבלה רדיקלית של עובדת השניות, ובדיוק בשל קבלה זו ממומשת הבלחה אתית שהיא"חוסר-דואליות". במובן הזה, ההישג הדתי הגבוה אינו סיום הדואליזם בעבור מוניזם (כזה או אחר), אלא קבלה עמוקה של עובדת הדואליזם, ובכך חריגה ממנו.

לאתר הכנס לחצו כאן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *