ארכיון הקטגוריה: דוגן

הקלטה: דוגן ותרגול הזאזן

כמה מקוראי הבלוג כתבו לי בבקשה שארחיב את ההסברים אודות גישתו של דוגן לתרגול הישיבה. לבקשתם, ולאור העובדה שאני אוהב לדבר על הנושא, הקלטתי הרצאה קצרה שמדגימה את חלק מהדרכים בהן תאר דוגן את מה שהוא כינה "זאזן" (ישיבת זן) וכן "שיקַנְטַזַה" ("אך ורק פשוט ישיבה").

אני מקווה שהקלטה זו, המבואית למדי, תאיר ולו במעט את המורכבות שעומדת בבסיס מחשבתו של דוגן, כמו גם את הפשטות העמוקה, והחמלה הגדולה, בדרך שהציע.

דוגן על הישיבה – טיוטת תרגום

אני שמח לשתף כאן טיוטה יחסית מתקדמת מתוך תרגום שאני מכין כבר תקופה ארוכה לכתביו של מורה הזן היפני דוגן, בן המאה ה-13.

התרגום להלן מציג קטע קצר מתוך ה"בּנְדוֹוַה" ("שיחה אודות מלאכת הדרך") – אחד מחיבוריו הקשים והמורכבים של דוגן, אשר הועלה על הכתב בשנת 1231. כתב-היד לקוח ממהדורת ה"שּוֹבּוּגֶנְזוֹ" שמופיעה באוסף "דוֹגֶן זֵנְגִ'י זֶנְשּוּ" 道元禅師全集, שנערך על ידי פרופ' קוואמורה קודו מאוניברסיטת קומאזאווה. גרסה זו הותקנה ככתב-היד הרשמי של מנזר אֶיהֵיגִ'י על ידי הנזיר הראשי ה-35 למנזר, הֶנְג'וֹ קוֹזֵן (1627-1693), והופיעה כחיבור הפותח למהדורת ה"שּוֹבּוּגֶנְזוֹ" הרשמית משנת 1690 (מהדורת 95 החיבורים). גרסה זו הופצה מחדש על ידי הנזיר הראשי ה-50 למנזר אֶיהֵיגִ'י, גֵנְטוֹ סוֹקוּצ'וֹ (1729-1807), ומופיעה היום במהדורה הרווחת "הוֹנְזַן-הַן שוֹקוֹסֶצוּ שּוֹבּוּגֶנְזוֹ" 本山版縮刷正法眼蔵. כאמור, התרגום מבוסס על מהדורתו של קוואמורה אך נעזרתי רבות במגוון מהדורות נוספות.

כפי שציינתי, החיבור "בּנְדוֹוַה" הינו מהסבוכים והמורכבים שבכתבי דוגן. בחיבור מופיע אוצר מונחים רחב מאד, הלקוח ממחוזות רעיוניים מגוונים, וכן תחביר גמיש ולעיתים קטוע. עם זאת, יש לציין כי החיבור מסמן את מחשבתו של דוגן בראשית ימיו כמורה המנסה לבסס אסכולת צ'אן מובחנת בקרב הממסד הבודהיסטי היפני בו פעל, וכן את את האופן הייחודי בו ניסח את תרגול הישיבה. רבים סבורים כי החיבור הינו למעשה רישום ותיעוד של שיחתם הראשונה של דוגן ותלמידו הקרוב אֶג'וֹ קוֹאוּן. למי שמעוניין, ניתן למצוא בסוף הקטע מספר הערות וביאורים.

הקטע מדגים כיצד חרף פלפוליו הרבים (והיפים) של דוגן, משמעותה של הישיבה היא פשוטה כמו חמורה: הישיבה היא-היא ההליכה אל מעבר לכל ההמשגות והדמיונות שישנם בתודעתו של אדם בדבר מציאות הישיבה, וכך הדבר לגבי הערכים וצורות האימון האחרות השלובים בדרך הצ'אן. כאן, ההתעררות אינה מובנת כתוכן רעיוני שיש להבין, או כאיזושהי השגה תבונית או מיסטית שיש להשיג, אלא כאופן קיומו של האדם בעולמו.

***

מתוך: "שיחה אודות מלאכת הדרך" / דוגן זנג'י.

תרגום בכתובים: ד"ר איתן בולוקן

זהו המעשה המופלא אשר נמסר במפגש הישיר שבין מורה לתלמיד: הקפדתם המתמדת בדבר משמעותה העמוקה של הישיבה. במסגרת מסירה ישירה זו הנהוגה במסורתנו, נאמר כי הבודהה-דהרמה אשר נמסרת ישירות לאורך הדורות היא הנעלית מכל דבר אשר יכול להיות מוחזק כנעלה.
מהרגע בו הנך פוגש לראשונה במורה,[1] אין כל צורך להבעיר קטורת, לקוד אפיים ארצה, לזמר את שמו של הבודהה, להתוודות בדבר קרמת עבר או לשנן את הכתבים. פשוט אך ורק שב, ושמוט גוף-נפש.[2] 
כשאדם מציג ולוּ לרגע את חותָם הבודהה בגופו, בדיבורו ובהכרתו, בעודו יושב זקוף בסמאדהי, הרי שכל העולמות הם חוֹתָם הבודהה, וכל החלל כולו הוא ערוּת.[3] עקב כך, כל הבודהות[4] רוֹוִים נחת במקורם ומחדשים את יופייה של דרך הערוּת.[5] באותו הרגע, הופך טהור וצלול גופם של כל היצורים אשר בכל עולמות-הדהרמה שבעשרת הכיוונים, בשלושת הגורלות ובששת המישורים.[6] שחרור גדול מוגשם[7] ופניהם המקוריים נגלים.[8]
כך מגשימות כל התופעות ערות מלאה, וכל שישנו נוטל חלק בגוף הבודהה, אשר מזנק אל מעבר לגבולותיה של ההתעוררות עצמה ושב ומתיישב זקוף-קומה למרגלות עץ הבודהי. כך מונע מחדש גלגל הדהרמה אשר דבר לא ישווה לו, והבודהה שב ומלמד את החכמה השלמה, העמוקה והבלתי מותנית.
התעוררות שלמה זו[9] חוזרת בדרכים נעלמות[10] אל האדם היושב אשר שומט גוף-נפש, וגודעת את הדעות והמחשבות המתעתעות שאפפו את ליבו מראשית.[11] כך נחוות במלואה הבודהה-דהרמה האמיתית[12] ופעולת הבודהה[13] נלמדת בכל מקום ומקום,[14]  בכל גרגר אבק ובכל העולמות. בצורה זו מונחלת כראוי הפעילות השלמה אשר משתרעת אל מעבר לבודהה, ולימוד הדרך אשר הולכת אל מעבר לבודהה נישא בכל.[15]

————————

[1] המילה "מורה" היא תרגום למונח 知識. פירושיו המילוליים כוללים: "ידע", "הכרה" ואף "ידיעה". במסורות הצ'אן והזן, מילה זו משמשת כדי לתאר נזיר חכם ומורה גדול.

[2] דוגן מתעד ביומן אשר כתב בעת שהותו בסין, כי אלו הנחיות תרגול אשר שמע ממורהו– טֶנְדוֹ נְיוֹג'וֹ. הביטוי "לשמוט גוף-נפש" 身心脱落 (שִּינְגִ'ין דַצוּרַקוּ) מופיע בכתבים רבים של דוגן וכן בדרשותיו לכל אורך ימיו. כאן תרגול הישיבה מוסבר על לשון השלילה – "לשמוט" ו"לשחרר" – ולאו דווקא תרגול בעבור השגה של דבר-מה חסר.

[3] גוף, דיבור והכרה הם שלושת מחוללי הקרמה 三業 (סַנגוֹ). דוגן משתמש בפועל標し שפירושו "להציג", "להראות", "לגלם" ואף "לבטא".

[4] במקור: "הבודהות-טאטהאגתה" 証佛如来. תורגם לעיל כ"בודהות" למען הפשטה.

[5] "במקורם" הינו הפשטה של הביטוי "בסיסם המקורי" 本地 (הוֹנצִ'י) של הבודהות-טאטהאגאטה. ניתן לומר כי זהו המקור ממנו קמים ומופיעים הבודהות בעולם האדם. מקור זה מכונה "גוף הדהרמה עצמו" 實相法身 (שִּינסוֹ הוֹשִּין) – מונח המוכר במילה הסנסקריטית dharmakāya. יש לציין כי המונח קרוב לביטוי "טבע בודהה" (בּוּשוֹ).

[6] "עולמות הדהרמה שבעשרת הכיוונים" 十方法界 פירושו כל העולמות אשר בכל הכיוונים. "שלושת הגורלות" 三途 הם שלושת הגלגולים הנתפסים כשליליים במסורת המהאיאנה, כפי שמופיע למשל בכתבי ה- Amitâbha-sūtra וה- Mohe zhiguan. משורים אלה כוללים את המישור התחתון地獄道  (ניתן לתרגם כגיהינום, סנסקריט: naraka-gati), מישור הרוחות הרעבות 餓鬼道 (סנסקריט: preta-gati) ומישור החיות 畜生道 (סנסקריט: tiryagyoni-gati). שם נוסף לאלה הוא "שלושת הגורלות התחתונים" 下三途. "ששת המישורים" 六道 כוללים בתוכם את שלושת הגורלות הללו, אך מתווספים עליהם מישור השדים 阿修羅 (סנסקריט: asura-gati), מישור בני האנוש 人間道 (סנסקריט: manuṣya-gati) ומישור האלים 天道 (סנסקריט: deva-gati).

[7] דוגן משתמש במילה 大解脱 (דַּיגֶדַצוּ) שהיא תרגום של המונח הסנסקריט mokṣa אך יתכן שגם תרגום של המונח vipramukta. פירושם של שני אלה הוא "שחרור" ואף "חירות".

[8] דוגן כותב 本來面目現ずる. "פניהם המקוריים" 本來面目 (הוֹנְרַי נוֹ מֶנְמוֹקוּ) הינו דימוי זן נפוץ לטבעה של המציאות בטרם כל חציצות דואליסטיות ובטרם כל התניות קוגניטיביות. הביטוי מופיע במגוון כתבים צ'אן וזן בודהיסטיים וכן בקואנים רבים.

[9] "התעוררות שלמה ומלאה" 等正覺 (טוֹשּוֹ קַקוּ). תרגומו של המונח בסנסקריט: samyak-saṃbodhi. התעוררות שלמה, עילאית, נשגבת שאין שווה לה. דוגן משתמש בביטוי זה אשר דומה למונחים מוכרים נוספים מתוך עולם המהאיאנה, למשל: anuttarāṃ samyak-saṃbodhim אשר תורגם לסינית וליפנית כ- 阿耨多羅三藐三菩提.

[10] "דרכים נעלמות" 冥資するみち (מיוֹשִּי-סוּרוּ מִיצִ'י). נתיבים אשר לא ניתן לראותם. דרכים נסתרות. רמז, סוד.

[11] "וגודעת את הדעות והמחשבות המתעתעות שאפפו את ליבו מראשית" 從來雜穢の知見思量を截斷 (ג'וֹרַי זוֹאֶה נוֹ צִ'יקֶן-שִיריוֹ אוֹ סֶצּודַן).

[12] "נחוות במלואה" 證會 (שּוֹאֶה), ניתן גם: "לבוא לכדי מימוש". "הבודהה-דהרמה האמיתית" 天眞の佛法 (טֶנְשִּין נוֹ בּוּפּוֹ).

[13] "פעולת הבודהה" 佛事 (בּוּצוּגִ'י). מתורגם מהמונח בסנסקריט buddha-kārya. במקור הכוונה היא לפעולותיו ופעילויותיו של הבודהה לאחר שהתעורר. ניתן גם "מלאכתו של הבודהה".

[14] "בכל מקום ומקום" 道場ごとに (דּוֹג'וֹ גּוֹטוֹ נִי). כל מקום ומקום הוא "מקומה של הדרך" (יפנית: דּוֹג'וֹ).

[15] "פעילות שלמה אשר משתרעת אל מעבר לבודהה" ひろく佛向上の機 (הירוֹקוּ בוּק'וֹג'וֹ נוֹ קִי) הינו רעיון מרכזי להגותו של דוגן. מכיוון שמהותו של בודהה אינה ניתנת להמשגה מילולית ובכך גם רעיונית, כל שנותר הוא אמת החוויה או העשייה אשר היא הבודהה. ממד חוויתי זה להבנת עצם המונח "בודהה" בהגות הזן, מפורט בחיבור שדוגן כתב באביב של שנת 1242 ושמו "אל-מעבר לבודהה" 佛向上事 (בּוּק'וֹג'וֹגִ'י). עצם הישיבה היא-היא ההליכה אל מעבר לכל המשגות או דמיונות שישנם בתודעתו של אדם בדבר מציאות הישיבה. כאן, התעררות אינה תוכן רעיוני שיש להבין או השגה תבונית או מיסטית שיש להשיג. היא אופן קיומו של האדם.

תרגום כתבי דוגן לעברית – הרצאה שניתנה באוניברסיטת חיפה

בסוף חודש דצמבר האחרון השתתפתי בכנס הישראלי השני לשפה, חברה ותרבות באסיה, שנערך באוני' חיפה. כותרת הרצאתי הייתה: "תרגום כתבי דוגן: הרהורים ואתגרים בהכנת כתב היד העברי".
ההרצאה נועדה להציג, גם אם בקצרה ובצורה כללית, את הקשיים הרבים והסבוכים שבעבודת התרגום לכתביו של דוגן, ולמען זאת השתמשתי בפתיחה המפורסמת שכתב דוגן לחיבור "בנדווה" 弁道話 ("שיחה על מלאכת הדרך"), בשנת 1231.

בחלק האחרון של ההרצאה הדגשתי את הנקודות הבאות:

דוגן הצביע פעמים רבות על ההעדר – על המרחב הפתוח אשר חורג מכל ביטוי בשפה. עבורו, כמו קודמיו במסורת הצ'אן, השימוש בשפה הוא אשר מלמד את מוגבלותה של השפה. למידת המילה מבהירה את "ריקותה" של המילה. לכן נאמר במסורת הזן כי הדרך היא "מעבר למילים ומשפטים".
הבלתי ניתן להגדרה, הבלתי ניתן לקוהרנטיות – האיכויות החשובות: "חוסר", "מסתורין", "עומק" ו"עמימות" (יפנית: יוּגֶּן) – כל אלה מאפיינות רבים מכתביו של דוגן.

תרגום כתביו של דוגן, אם כך, מצריך ידיעה קרובה של אלמנטים פילוסופיים ואסתטיים אלה. יש לקחת בחשבון את האופנים בהם דוגן עצמו ניסח את דבריו ולהכיר היטב את יחסו המורכב לשפה.
במובן זה, משימתו של המתרגם אינה בהכרח להבהיר ולהנהיר, אלא לשמר את עמימות כתב המקור – להוליד אותה מחדש בשפה המארחת. כאן אני מרחיב את טענתו של וולפגנג איזר (2007-1926, Iser) כי "מעשה הקריאה מותיר לנו לנסח את הבלתי ניתן לניסוח", וטוען בעקבותיו כי הדבר תקף גם למלאכת התרגום.

כשדוגן כתב: "כשהדהרמה נטמעת היטב אנו מבינים כי משהו חסר", הוא למעשה הביא לפתחנו כלל גדול לעבודת התרגום: הנכונות לבטא את עמימות המקור. במובן זה, עבודת התרגום היא מלאכה שכלתנית, מעשית אך גם אתית, שכן היא מבטאת את הנכונות לבוא בדיאלוג, להיות מוכן לפשרה, להכיר בחוסר הקוהרנטיות, אך בד-בבד להיות עקשן וחסר כל פשרות.

במילים אחרות: על המתרגם להכיר בכך שלא ניתן לתרגם, אך עדיין לשאוף לתרגום. זו הפשרה הגדולה שעומדת בלב עבודתו: להכיר ב"בלתי ניתן לתרגום" כפי שכינה זאת פול ריקר, ובכך שאכן "תמיד משהו חסר" כפי שהדגיש זאת דוגן. אך פשרה זו אל מול כתב המקור – הפשרה אל נוכח חוסר היתכנותו של מעשה התרגום – תושג רק לאחר שישתדל המתרגם שלא להתפשר בעבודתו.

ניתן לצפות בהרצאה במלואה בוידאו להלן:

ההרצאה זמינה גם כמאמר. ניתן להורידו כאן.