קטגוריות
אירועים שירה תרגומים

כמה מחשבות בעקבות ערב שירה בכפר-ורבורג

את הקטע הבא כתבי כעת, בעקבות ערב השירה שקיימנו היום, דרור בורשטיין, אלכס בן-ארי ואנוכי, בבית התרבות "אנזו" אשר בכפר ורבורג. אלו מחשבות שהיו בראשי מזה זמן-מה, והמפגש עם הקהל הערב חידד והבהיר אותן.

————

על הארוך והקצר בשירה היפנית

בעולם הספרות ביפן נהוג לומר כי השירה הקצרה היא ילדתה של זו הארוכה. כי מתוך המשפטים הארוכים והתיאורים המרהיבים – אשר ניסו להקיף את העולם במוטת יומרתם – נותרו קרעים, יפים וצלולים, שקולעים ללב העניין יותר מכל שיטפון מילולי.

את התמורה הזו, ניתן לנסח גם כך: השתלחות השפה, יומרתה להקיף ולומר את כל שניתן, התשוקה הזו לתיאור המושלם, השיבה את המשורר אל האמירה האחת. השיבה אותו אל התיאור השלם – שלם גם (ואולי בעיקר) בזכות נכונותו לבטא עמימות.

זה קרה כשהשפה הניחה לעצמה לאחר תקופה ארוכה בה התישה את עצמה. זו אחת מהסיבות למעבר ההיסטורי שהתרחש בין סוגות הצ'וקה ("שיר ארוך") והרנגה (שירת שרשרת) לסגנון ההייקו.

איפשהו בין קיוטו לטוקיו של המאות ה-13 עד ה-18, פסקו רבים מן המשוררים מהשאיפה להארכת הדברים, אך האריכו את מבטם בדבר האחד, את שהייתם ברגע האחד. המשורר פסק מניתורו הפואטי אל הפסגות ואל הכוכבים, וצלל במילותיו אל עומקו האינסופי של מה שנוכח מולו. של חייו.

רוח ההייקו אינה שוכנת במוטת כנפי השפה, כי אם בדממתן הפועלת של מילים ספורות, מדויקות. המשורר – מילותיו אינן פוערות סדק בעולם וגם אינן שואפות לאיחוי קרעיו, אלא שוכנות בו במקומן. בעת שמחה גדולה, יתכן ויכתוב על הר יושינו: כיצד האביב בוקע בין הענפים הקפואים. בעת עצב וכאב, יתכן ויכתוב על הסדקים הארוכים שבכפות ידיו. על ספסלי העץ הבודדים עמוק בלילה.

לכאורה, קל לכתוב כך. כמה מילים בודדות. רגע אחד. תמונת חיים אחת או שתיים. אך קשה מאד לקלוע לרגישות המתאימה שתהפוך את השיר מתיעוד מרוחק לביטוי קרוב ואף נוגע. הייקו – פירושו שיר שעושה משהו. שיר שנוגע. שיר שמזמין. שיר פתוח. שיר שאינו אלא הדבר האחד שלאורו קמים אין קץ הדברים. כולל תגובתו של הקורא, כולל מילוי ריקותו של השיר בליבו, תחושותיו ועולמו.

IMG00362-20120511-1143 (480x640)

קטגוריות
אירועים דוגן תרגומים

תרגום כתבי דוגן לעברית – הרצאה שניתנה באוניברסיטת חיפה

בסוף חודש דצמבר האחרון השתתפתי בכנס הישראלי השני לשפה, חברה ותרבות באסיה, שנערך באוני' חיפה. כותרת הרצאתי הייתה: "תרגום כתבי דוגן: הרהורים ואתגרים בהכנת כתב היד העברי".
ההרצאה נועדה להציג, גם אם בקצרה ובצורה כללית, את הקשיים הרבים והסבוכים שבעבודת התרגום לכתביו של דוגן, ולמען זאת השתמשתי בפתיחה המפורסמת שכתב דוגן לחיבור "בנדווה" 弁道話 ("שיחה על מלאכת הדרך"), בשנת 1231.

בחלק האחרון של ההרצאה הדגשתי את הנקודות הבאות:

דוגן הצביע פעמים רבות על ההעדר – על המרחב הפתוח אשר חורג מכל ביטוי בשפה. עבורו, כמו קודמיו במסורת הצ'אן, השימוש בשפה הוא אשר מלמד את מוגבלותה של השפה. למידת המילה מבהירה את "ריקותה" של המילה. לכן נאמר במסורת הזן כי הדרך היא "מעבר למילים ומשפטים".
הבלתי ניתן להגדרה, הבלתי ניתן לקוהרנטיות – האיכויות החשובות: "חוסר", "מסתורין", "עומק" ו"עמימות" (יפנית: יוּגֶּן) – כל אלה מאפיינות רבים מכתביו של דוגן.

תרגום כתביו של דוגן, אם כך, מצריך ידיעה קרובה של אלמנטים פילוסופיים ואסתטיים אלה. יש לקחת בחשבון את האופנים בהם דוגן עצמו ניסח את דבריו ולהכיר היטב את יחסו המורכב לשפה.
במובן זה, משימתו של המתרגם אינה בהכרח להבהיר ולהנהיר, אלא לשמר את עמימות כתב המקור – להוליד אותה מחדש בשפה המארחת. כאן אני מרחיב את טענתו של וולפגנג איזר (2007-1926, Iser) כי "מעשה הקריאה מותיר לנו לנסח את הבלתי ניתן לניסוח", וטוען בעקבותיו כי הדבר תקף גם למלאכת התרגום.

כשדוגן כתב: "כשהדהרמה נטמעת היטב אנו מבינים כי משהו חסר", הוא למעשה הביא לפתחנו כלל גדול לעבודת התרגום: הנכונות לבטא את עמימות המקור. במובן זה, עבודת התרגום היא מלאכה שכלתנית, מעשית אך גם אתית, שכן היא מבטאת את הנכונות לבוא בדיאלוג, להיות מוכן לפשרה, להכיר בחוסר הקוהרנטיות, אך בד-בבד להיות עקשן וחסר כל פשרות.

במילים אחרות: על המתרגם להכיר בכך שלא ניתן לתרגם, אך עדיין לשאוף לתרגום. זו הפשרה הגדולה שעומדת בלב עבודתו: להכיר ב"בלתי ניתן לתרגום" כפי שכינה זאת פול ריקר, ובכך שאכן "תמיד משהו חסר" כפי שהדגיש זאת דוגן. אך פשרה זו אל מול כתב המקור – הפשרה אל נוכח חוסר היתכנותו של מעשה התרגום – תושג רק לאחר שישתדל המתרגם שלא להתפשר בעבודתו.

ניתן לצפות בהרצאה במלואה בוידאו להלן:

ההרצאה זמינה גם כמאמר. ניתן להורידו כאן.

קטגוריות
אירועים שירה תרגומים

ערב הייקו במוזיאון טיקוטין

ביום חמישי הבא, ה-23 בחודש במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית:

ערב השקה לספר קֹמֶץ, הייקו בעברית  2015-2016.
הספר הינו מבחר שירי הייקו, מתוך אתר "ירח חסר" שכתבו וערכו:

איתן בולוקן (מתרגם מיפנית, מרצה וחוקר דתות)
דרור בורשטיין (משורר, סופר, מתרגם)
אלכס בן-ארי (משורר, עורך ומתרגם)
יובל אידו טל (מורה זן, משורר ומתרגם)
ליאת קפלן (עורכת שירה ומשוררת)
יעקב רז (מורה זן, משורר, סופר, מתרגם מיפנית)

במפגש יקראו המשוררים את הספר וישוחחו עם הקהל, בין השאר על הסוגיות הבאות:
מהי שירת הייקו? מאלו מקורות תרבותיים ולשוניים היא נובעת? מה סוד קסמה האוניברסלי? האם ניתן לכתוב הייקו עברי? מה ערכה של שירת הייקו בנוף העכשווי של התרבות והספרות הישראלית?

עלות כניסה: 30 ש"ח כולל כניסה למוזיאון ולתערוכות החדשות.
להרשמה לחצו כאן

 

1108_haiku_newsletter

קטגוריות
כללי שירה תרגומים

המתרגם כאיש שלג

זהו אחד משירי החורף היפים שאני מכיר. כתב אותו המשורר האמריקאי וולאס סטיבנס בשנת 1921. כאן ניתן להאזין לדקלום  יפה של המקור.
הכנתי לשיר כמה גרסאות תרגום. הנה אחת מהן.

אני מציע לקרוא לאט.

—-

איש השלג / וואלס סטיבנס

על לבך להיות ליבו של חורף
כדי שתוכל להבחין
בכפור שעל ענפי האורנים
המכוסים שלג

ועליך לדעת קור
זמן רב
כדי להביט במחטי הברוש עמוסי הקרח
אשוחים קוצניים
מנצנצים רחוק בשמש ינואר

ולא לחשוב כלל על סבל
עם רחש הרוח
עם רחש כמה
עלים בודדים

אלו רחשי הארץ כולה
המלאה באותה הרוח
הנושבת באותו מקום עירום

עבור המקשיב
אשר מקשיב בשלג
ומבחין
בכלום עצמו
בכלום אשר איננו
ובכלום
אשר ישנו

——
לא רק שהשיר מביא את עבודת התרגום אל הקצה, במיוחד בבית האחרון, אלא שהוא – בפני עצמו – משמש הנחייה לתרגום.

השורה הראשונה: "על לבך להיות ליבו של חורף/ כדי שתוכל להבחין בכפור" הוא הנחיית תרגום פשוטה מאד ועמוקה מאד. שכן, כדי להבחין על ליבנו להיות עם הדבר בו אנו מבחינים. זו פעולת הקדשה (קדושה?), בה המשורר או המתרגם עושה את ליבו לאחד החומר אותו הוא מתרגם. לא הייתי ממליץ למישהו לתרגם חומר אשר ליבו אינו "אחד איתו". במובן הזה, אני לא אוהד של תרגום עסקי או טכני, חרף הבנתי את חשיבותו. עשו את לבכם לכדי ליבו של אקהרט, שייקספיר או לאו-דזה, וראו כיצד זה מחייה את מילותיכם.

גם הבית האחרון הוא הנחיית טובה. יש קשר עדין מאד בין הקשבה ובין יצירה. הקשבה כה דקה, עד שניתן להבחין בכל שישנו ובלא-כלום אשר נוכח בו. כמו בהתבוננות אל הים הגדול, אל הגלים והקצף והשחפים. היכן גרגרי החול? היכן הבועות? כאשר מתבוננים ממושכות בים הרי שאין כל ים. איש השלג אינו מבחין בכך שהוא הולך ונמס. הוא יודע רק חורף.

השיר הוא הנחיית כתיבה יוצאת דופן. הנחיית תרגום מדוייקת. הוא מבטא את הקשב הדרוש למלאכה הזו. את הקשב הדרוש לכל מלאכה.

wallace-stevens
וולאס סטיבנס