ארכיון הקטגוריה: אירועים

מקומה של הפרשנות בהיסטוריה הבודהיסטית

ביום שישי ה-28 בחודש, יתקיים מפגש בסדרת "שבילים רבים" בסמינר הקיבוצים, אשר יוקדש לשאלת הפרשנות לטקסטים בודהיסטיים וכן ישמש כהשקה לספרו החדש של אבי פאר: "שמעתי את הבודהה שר: פרשנות לטקסט הבודהיסטי שירת הארה". לפרטים מלאים ולהרשמה לחצו כאן.

להלן מצורף נוסח מקוצר של ההקדמה שהיתה לי הזכות לכתוב עבור ספרו של אבי. שאלת הפרשנות בבודהיזם (הנוגעת גם לסוגיית התרגום) קרובה מאד לליבי, ואני בטוח שהספר, כמו גם המפגש עם החברים בעוד כשבוע, יועילו לרבים.

———————————–

מקומה של הפרשנות בהיסטוריה הבודהיסטית

איתן בולוקן

למן ראשיתה במאה השישית לפנה"ס, התהוותה הדרך הבודהיסטית כמסורת רבת פנים וסגנונות. חלק ניכר מהלימוד הנדרש בה היה ונותר עיסוק חוזר ונשנה בהשקפות היסוד, בדרכי האימון, באידיאלים השונים וכן בדמויות המכוננות שלה. המונח העתיק סָטִי (בשפת פאלי) – המתורגם לרוב כקשב ותשומת לב – מקפל בחובו גם משמעות אטימולוגית המאפשרת לתרגמו כהיזכרות ואף הרהור. כלומר סטי הוא תשומת לב, מודעות והיזכרות מתמדת בדהרמה: בדבריו של הבודהה, בהנחיותיו ועיקרי משנתו. לכן סטי אינו רק איכות אפיסטמית או פסיכולוגית, אלא גם הנחיה אתית: יש לזכור ולהרהר בדרך. האיכות הזוכרת – הלגיטימציה לזיכרון חי וללימוד נמשך של העיקרים – היא איכות יצירתית וחיונית שעיצבה את התרבות הבודהיסטית, על שלל זרמיה וסגנונותיה, כתרבות פרשנית.

במרוצת הדורות, נחלקו ביניהן האסכולות שונות בדבר האופן הראוי בו יש לפרש את דברי הבודהה. היו שגרסו כי מאז מותו נשמר רצף סדור של מסורת מהימנה השמורה בדרשותיו, כפי שכונסו בקאנון הפאלי. קאנון זה, המוקדם ביותר המוכר לנו, הובן (ועודו מובן) כאוצר ידע המכיל את התורה בשלמותה. בהתאם, מלאכת הפרשנות הראויה לקאנון הובנה כהבהרה חוזרת ונשנית ופירוט של אותו ידע ראשוני. כלומר, פרשנות הובנה כגילוי חוזר של העבר, ולאו דווקא כיצירה של ידע חדש. באופן טבעי, גישה פרשנית זו גררה אחריה גם תפיסת סמכות, שראתה בקדמות בזמן קריטריון פרשני מכריע.

עמדה פרשנית גמישה יותר מופיעה בכתבי אסכולות הבודהיזם המזרח אסייתי (חלק מבודהיזם "הרכב הגדול", המהאיאנה). כמובן, גם אסכולות אלה הקפידו על חשיבות הקאנון הפאלי כמקור ראשוני ומכונן לדרך, אך בו-בזמן אפשרו מרחב פרשני נדיב, ולעיתים אף חתרני, אשר אינו נותר כבול לעבר. כאן הובנה מלאכת הפרשנות כתהליך יצירתי שמבנה סגנונות, דעות, השקפות ואף אידיאלים חדשים, גם אם אינם מתיישבים בהלימה חלקה עם הקריטריונים המסורתיים. במובן עמוק, הקריטריון הפרשני נתפס ככיבוד ההווה, בעוד סמכותו של הפרשן נובעת מבקיאותו, יצירתיותו והאופן המיומן בו הוא משלב בין העבר לעתיד. מבחינה מושגית, הפרשן נדרש לשלב בצורה מיומנת בין 了義 (מהתרגומים לסינית של המונח nitartha בסנסקריט), כלומר הסבר מפורש, נהיר וסדור, לבין 不了義 (תרגום המונח neyartha), כלומר הסבר עמום, הכולל רמיזה – כזה אשר נמנע מחתימת הפרשנות במסקנה חד-משמעית.

דוגמה למתח היצירתי שאפיין את המעבר הדיאלקטי בין הגישות השונות, אשר שתיהן מתקיימות בצורות ועוצמות שונות עד היום, בא לידי ביטוי באוצר המילים בו השתמשו נזירים מלומדים של הבודהיזם הסיני והיפני כדי להגדיר את פרשנותם.

החל מסוף המאה החמישית, אנו עדים לתפוצה רחבה של כתבים שבכותרתם מופיעה הסימנית 疏 אותה ניתן לתרגם כביאור, חשיפה ופרשנות. כתבים אלה נסובו סביב טקסט מרכזי (סוטרה, אוסף תקנות, רישום דרשות וכולי) והכילו התייחסות מקדימה מאת הפרשן, אשר כללה אזכור להקשר הדתי בו הוא מבקש לעסוק, וכן חלוקה סדורה של כתב היד הראשי לפרקי דיון נפרדים. פעולתו של הפרשן תוארה לרוב במונח 解釋 שמשמעותו ביאור ופירוט, ומטרתו הייתה 釋義, כלומר הבהרה וחילוץ של עיקרי הטקסט. מבין הכתבים הידועים והחשובים לגישה פרשנית זו, ניתן לציין את שלוש הפרשנויות הסיניות ל"התעוררות האמונה במהאיאנה"[1], וכן את כתב הפרשנות לסוטרת "רשת-ברהמה" – הטקסט המרכזי לאתיקת הבודהיסטווה בבודהיזם המזרח אסייתי.[2]  

בנוסף, כחלק מהלגיטימציה הפרשנית היצירתית שנתנה לפרשן המהאיאני, אנו עדים למתודולוגיה אשר מאפשרת לו לערוך במודע ובמוצהר את טקסט המקור המסועף אליו הוא נדרש, וליצור מתוכו כתב-יד מתומצת. כתבי פרשנות אלה צוינו בקטגוריה הרווחת 抄經 שמשמעותה עיבוד של סוטרה, או של כל טקסט מרכזי, לכדי כתב יד מקוצר בו מופיעים אותם פסוקים נבחרים שהפרשן מצא לנכון ללקט ולהדגיש.  

החל מהבנת המונח סאטי כהרהור וזכירה, דרך הבנת המונח אוּפָיָה – הפדגוגיה הבודהיסטית – כמתודת הסבר ובאור גמישה ויצירתית ועד לפריחת הספרות הדיאלוגית של חכמי הצ'ן והזן, ההיסטוריה הבודהיסטית מלמדת אותנו כי פעולת הפרשנות היא תנועה חוזרת ונשנית בין נאמנות כנה לדברי העבר, שינונם והוקרתם, אך גם העזה יצירתית למתן ביטוי חדש אל נוכח ההווה.

חירות פרשנית אינה לגנאי ולמידת העבר אינה לעול. זה עורק החיים של המסורת הבודהיסטית, ויתכן של כל תרבות עתיקה באשר היא: לא להקריב את העתיד על מזבח העבר, ולא לכפור בעבר למען אוטופיה עתידית.

[…]


[1] אלה הן ה-大乘起信論義疏 מהמאה השישית, ה-起信論疏 מהמאה השביעית וה-大乘起信論義記 מהמאה השמינית.

[2] ה-梵網經菩薩戒本疏.

מנג'ושרי – בודהיסטוות החכמה (גם זו העיונית)

הזמנה לשיחה – בין אדם וחיה בשירת ההייקו

רובנו תופסים את עצמנו כיצורים נפרדים לגמרי מעולם החי. שירת הייקו נכתבה על מאות רבות של בעלי חיים – מחרקים ודו-חיים ועד ציפורים ויונקים. הגישה הבסיסית של שירה זו, שמקורה בזן בודהיזם ואולי בחמלה שקודמת לכל אסכולה, היא שאין להבחין באופן נחרץ כל כך בין אדם לחיה. 

שיחה בין הסופר והעורך הפרופ' דרור בורשטיין לחוקר הדתות והמתרגם ד"ר איתן בולוקן,  שמנסה לברר את העמדה הלא-מפרידה שביסוד השירים האלה ולהדגימה בשירים. 

שיחה על שירתה של שיבטה טויו – גלריה "זוזו" להנעה תרבותית

אני שמח להזמין אתכם לערב שיתקיים ב"זוזו" – גלריה להנעה תרבותית, ויוקדש לשירתה של שיבטה טויו, במהלכו אדבר אודות חייה, כתיבתה, תובנותיה וגם אודות תהליך תרגום שיריה לעברית.

תאריך: 13.12.18 (ה'), בשעה 20:00.
כתובת: גשר העץ 46, עמק חפר.
להרשמה כתבו מייל לכתובת info@zuzugallery.com .
עלות כניסה: 30 ש"ח.

הודעה על מפגש – בודהיזם במאה ה-21

סדרת מפגשי "שבילים רבים – דהרמה אחת"

בודהיזם במאה ה-21

יום שישי, 5 באוקטובר 2018

10:00-13:30

סמינר הקיבוצים, אודיטוריום 70, דרך נמיר 149, תל-אביב

 משתתפים:

פרופ' יעקב רז, ד"ר איתן בולוקן, מתי ליבליך, יובל אידו טל, ערן הרפז

מנחים: אילן לוטנברג ואבי פאר

להרשמה לחץ/י כאן

* * *

הדרך הבודהיסטית שראשיתה לפני למעלה מאלפיים וחמש מאות שנים, נחשפה למערב רק לפני כמה עשורים, ומאז היא פורחת, משגשגת ומשתנה, עד שיש המכנים את "הבודהיזם המערבי" כזרם הרביעי, לצד שלושת האסכולות הבודהיסטיות המסורתיות (תהרוואדה, מהאיאנה ו-וג'ריאנה).

תהליך זה מעלה שאלות נוקבות לגבי מאפייניו של הבודהיזם במערב, ועד כמה נשמר הקשר האותנטי שלו למקורותיו:  

· היכן עובר הגבול בין הצורך בהתאמה לעולם המודרני לבין הסכנה של שחיקת הדרך הבודהיסטית?

· מה ראוי לאמץ מן הבודהיזם? האם להסתפק בו כפילוסופיה אקזיסטנציאליסטית, או כתורת נפש המתכתבת עם גישות פסיכולוגיות של הגל השלישי, או כדרך חיים הדורשת אמון ומחויבות?

· מהי המשמעות של אימוץ והפנמת עקרונות מרכזיים בדרך הבודהיסטית – חוק הקרמה, ההתהוות המותנית, העדר אני קבוע – בחיים בעידן המודרני?

· מהי חשיבותה של סנגהה בתרבות המטפחת אינדיבידואליזם והשגיות?

במפגש זה נדון בשאלות האלה ובמשמעותן עבורנו כלומדים ומתרגלים של הדרך הבודהיסטית במאה ה-21. 

נשמח אם תיידעו גם את חבריכם או כל מי שהנושא עשוי לעניין אותו/ה

"שבילים רבים – דהרמה אחת", הינה סדרת מפגשים העוסקת בנושאים שונים מנקודות המבט של המסורות השונות בדרך הבודהיסטית. כל מפגש כולל תרגול מדיטציה מודרך, פאנל של מורים נציגי המסורות השונות, ופרק זמן לשאלות ותשובות.

 עלות המפגש: 50 ₪.

– הסכום מיועד לכיסוי הוצאות המפגש, לאחזקת ולתפעול האתר, להפקת כתב העת וספרי דהרמה ולכל הוצאות התפעול השוטפות של "בודהיזם בישראל".

– בסיום המפגש תינתן אפשרות לתרום למורים כנדיבות הלב. (דאנה). 

– מי שידו אינה משגת לשלם סכום זה, מוזמן בלב פתוח לבוא ולשלם כפי יכולתו.

 על המשתתפים:

 פרופ' יעקב רז

פרופסור אמריטוס ללימודי יפן וזן בודהיזם באוניברסיטת תל אביב ומחברם של ספרים ומאמרים רבים בנושא בודהיזם וזן בודהיזם. הקים במשותף עם הפסיכולוג נחי אלון את 'פסיכו-דהרמה' – מרכז לאימון וליישום הדהרמה בחיי היומיום. שותף בפעילויות רבות לקידום הידברות וסובלנות בחברה הישראלית.

 ד"ר איתן בולוקן

חוקר של הפילוסופיה וההיסטוריה של אסכולת הזן ומחשבתו של דוגן, כמו גם של פילוסופיה השוואתית והדיאלוג הבין דתי. למד ותרגל זן ביפן וכן עסק במחקר באוניברסיטת קומאזאווה שבטוקיו. כיום מלמד בחוג ללימודי אסיה באוניברסיטת ת"א. מבין ספריו: "בתוך השלג הדק: שירת הזן של דוגן וריוקאן" (קשב לשירה, 2011), "בידיים ריקות שבתי הביתה: פסוקי זן" (עם דרור בורשטיין, הליקון-אפיק, 2015), "הבוקר בא תמיד: שירתה של שיבטה טויו" (לוקוס, 2017).

 מתי ליבליך

ממייסדי ומרכזי התכנית לתרפיה מבוססת מיינדפולנס באוניברסיטת בר אילן ומצוות המרכז לחינוך קשוב ואכפתי העוסק בהכשרת אנשי חינוך באוניברסיטת תל אביב. בעלת תואר שני מאוניברסיטת CIIS – California Institute of Integral Studies.
מלמדת ומרצה בתכניות להכשרת מטפלים. למדה ותרגלה באופן אינטנסיבי עם מורים דאואיסטים ובודהיסטיים מטאיוואן, ועד היום מתרגלת ברוח הבודהיזם והדאואיזם, כ-28 שנה. בעלת שנות וותק רבות של הוראה על המפגש בין תורות פסיכולוגיות מזרחיות למערביות.

 יובל אידו טל

המנהל האקדמי בבית הספר פסיכו-דהרמה ללימוד תורת הנפש הבודהיסטית. מרצה בכיר ומורה למדיטציה.  לומד ומלמד במסורת הזן היפני. מתרגם כתבים מסורתיים ומודרניים בתחומים אלה ומחברם של הספרים "בודהיזם מבוא קצר" ו"משירי אוֹגָאווָה יוּקִימִיצוּ".

 ערן הרפז

עוסק במדיטציה ולימודים בודהיסטיים מאז 1991, במהלכן עשה תקופות ארוכות בדממה במנזרים ומרכזי מדיטציה ברחבי העולם. מורה בכיר בעמותת "תובנה". תרגם, יחד עם ד"ר כרמל שלו, את "בודהיזם ללא אמונת", ספרו רב המכר הבינלאומי של סטיבן בצ'לור, שמהווה את העבודה המרכזית הראשונה והמכוננת של מה שמוכּר כיום כבודהיזם חילוני. מנחה מורי מיינדפונלס אודות החכמה הבודהיסטית. ממייסדי ביה"ס היסודי הייחודי "שיח".

* * *

עקב אילוצי האולם שעומד לרשותנו מספר המקומות מוגבל, ולכן אנו מבקשים להירשם מראש באתר "בודהיזם בישראל". 

להרשמה לחץ/י כאן