סדנת תרגום מיפנית לתלמידים מתקדמים

החל מחודש פברואר הקרוב ולכל אורכו של סמסטר ב', אעביר סדנת תרגום במסגרת התכנית ללימודי תעודה בתרגום ובעריכה של אוניברסיטת תל אביב. הסדנה מיועדת לבעלי ידע ביפנית (לפחות שנה ג') ולמעוניינים בתרגול תרגומם של קטעי פרוזה מגוונים יחדיו. חלק ניכר מהסדנה יוקדש לתרגום כתבים הנוגעים לתחום מחקרם של התלמידים, בין אם ספרות יפנית מודרנית, ספרות דתית ושירה.

הסדנה תערך בימי רביעי בבוקר, בין השעות שעות 8:00 – 10:00.

לפרטים נוספים והרשמה, צרו קשר עם מזכירת התכנית דרך המייל:

אתר התכנית:
נתראה שם
**

אסופה

אסופה מהחודשים האחרונים.

השירים ראו אור בכתב העת "שפירית", גליונות: 2, 3, 5.

 

 

 

***
להסיר את האבק
מהמילה האחת
שנועדה רק לך:
ירח נודד על כתפך
שוקע עמוק אל
ים שתיקתי

 

 

 

***
אל תתרשמי מהגאות
זו לא חכמה – להציף ולסגת
הנה משהו להתרשם ממנו:
ראי את השיטפון
שתי את השיטפון
כתבי אותו רועדת
ובלא אוויר
הים אשר רוחש בך
זולג אל תוך ידיי

 

 

 

 

בא פנימה
אף פעם לא האמנת לשירים שלי
וראי לאן זה הביא אותנו
את כאן עכשיו והשמש לא עולה
רק ירח מעל לעיר וגופך התמיר מעלי
כמו הבניינים האלה בדרך לשוק
אתה בא פנימה

 

 

 

***
רק חלון נותר לי
להביט דרכו החוצה
כלומר פנימה
אל חולות השנהב
שהרוח מניף
גבוה מעל הנפש

 

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

 

 

 

 

 

 

*

שמי הזיכרון (או "על כאב הברכיים")

לאחר כמה חודשים כבר לא ידעתי אם היו אלה חריקות הברכיים או עשן הסיגריות שגרמו לי לחייך כך. ואולי בכלל הייתה זו העיר שפעמה מסביבי על מסילות הרכבת, או האנשים שבאו בכפכפי עץ, נמהרים ומזיעים, לשבת כאן על הטטמי ליד.

לאחר כמה חודשים, או שלוש עונות (הכול היה נורא מהיר), שוב הגיע האביב והברכיים השתרשו אף עמוק יותר באדמה. ישבתי שם, יחד עם אדם שקורא לעצמו "שינג'ין" ("איש האמת" – לא פחות), ולא נותר ספק בדבר החברות. לוקח זמן לראות כי שתיקה בין שניים היא עדות כנה לקרבה. לא ניתן לזייף שתיקה.

Teisho 2 (842x619)

עכשיו, כמה זמן מאוחר יותר, בדירה קטנה בדרום תל אביב, אני ניגש אל החלון ומחפש את אותן רכבות. אני מחפש את אותן העיניים ששתקו מולי ולא חסכו דבר. נתיבי איילון שנפרשים הם נתיבי זיכרון – מהירים ומלאכותיים. הדופק כאן שונה.

מה היה שם? את מי פגשת? את מי עזבת?

לעת ערב

בשמי הזיכרון

אף לא ענן אחד

***

שני כסאות

עברו שני אביבים מאז. חזרתי עכשיו אל הקפיטריה בה ניפגשנו בפעם האחרונה. יושב ליד הכיסאות שלידם ישבנו. מצחיק מה שזוכרים: ג'ינס דהוי, עוד סיגריה, את הידיים הארוכות שלה כשחיפשה משהו בתיק. עכשיו יש כאן המון סטודנטים מסביב, ואף אחד לא יודע – לא יכול לדעת – שכך בדיוק היא הולכת להישאר תמיד.

הנה תרגום שלי למה שכתב לאונרד כהן החכם, שהיטיב לראות כיצד הכל הולך רחוק. השורות הללו הן לזכרך, חברה יקרה.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

לחברה ללימודים
חשבתי עליך הרבה
אני עדיין חושב
ישבת אז דוממת
ידיך לפותות בחיקך
כתלמידת בית-ספר
הורשה לך לבכות
מפני שהיית כנה
לתוגה שבך
ראיתי אותך היום
יושבת באותה הצורה
אותן דמעות על לחייך
כאילו לא זזת
במשך כל השנים האלה
אותו כאב ראש מציק
בעינך הימנית
אותו זבוב
מנסה להפרות את שפתייך
חברה וותיקה, את הרוסה
בכל קנה מידה
פרט למידת האהבה

***

רשימות, ביקורות ותרגומים