His Master

A bald thin man plays with his cat                                                                               Two dark robes are laid on the chair by the little fire
The room is slowly freezing away
He tells me about his old temple
Where spring stretched deep into late June
And homeless Kōdō used to come and visit
"How long have you studied with him?" I ask
He brings the teapot and some pickles
Eyes smiling he says: "Take… this good for us"
I try to chew quietly

(Joenji temple, Nagano)

טקאקי סאן

ראיתי אותו כמה פעמים בקפה שבתחנת הרכבת. תמיד נכנס (כלומר "גולש") פנימה בנעלי עקב גבוהות, לבוש חצאית בלט וורודה, מעט דהויה. נראה כי הוא בסביבות גיל השישים, אולי מעט יותר. השיער אפור, הפנים רזות וארוכות. חפיסת סיגריות לצידו. רשרוש של צמיד יד.

במשך חודשי הקיץ, כשטוקיו נמסה אל תוך עצמה, נהג לשבת בשולחן הקטן שמול הבר מבלי להזמין דבר. רק הוא והחצאיות הוורודות שלו. לוגם מים מכוס פלסטיק לבנה. הבריסטה היה בסדר עם זה. המקום היה בסדר עם זה. שולחן העץ היה בסדר עם זה. ובוודאי שהוא עצמו היה בסדר עם זה. תמיד ברכנו האחד את השני לשלום אך משום מה לא יצא לנו להחליף מילה. דממה, עושה רושם, היא דבר מאד קרוב.

ובכן היום הדממה הופרה ואני שמח לבשר שהבחור התגלה כאוהב מושבע של אספרסו איטלקי וגלידת מאצ'ה. כשהבחנתי בו יושב בפינה הכמוסה ליד החלון, בוהה בכוס הקפה שלי מרחוק, החלטתי לקום ולהציע לו משקה. שתי דקות לאחר מכן והנה הוא כבר יושב לצידי ואין הפוגה במילותיו. איזה קסם! איזה אושר! שני חברים שלא התראו שנים. פגישת מחזור יד אליהו – טמגאווה. ג'ינס ישן – חצאית וורודה. וכן, וודאי, הוא הריח מסאקה. ממש ממש הריח מסאקה. ניסיתי לעקוב אחר שטף הדברים בזמן שירה לעברי חצאי משפטים, חלקם בניב של אוסאקה. הוא לא הבין שאני לא מבין. לא עניין אותו שאני לא מבין והבנתי את זה. כך צלח בינינו שיח שוטף נטול שיחה. דיבור שמשוחרר במכל דבר פרט הידברות. לגימות ארוכות הן תשובה ראויה.

לאחר שהזמנתי עבורו גלידה (כדור אחד כדי לאזן את האספרסו) סיפר כי הוא עובד כבר שנים כסדרן לילה במרכז הפאצ'ינקו שבסמוך לתחנת שינאגאווה ("אני בזה עם הכוכבים…"). הוא תופר את בגדיו בעצמו ("אין כסף..") ואוהב להיות במקומות שמחים ("איפה שהצעירים חיים בתוך המשחק.."). בעבר עבד במחוז שיזואוקה, אך בילה את עשר השנים האחרונות בטוקיו. הוא אינו יודע מה זה "ישראל" וחשב שאני מניו-יורק. ולא, הוא לא יודע אנגלית. אף פעם לא רצה ללמוד. הנפלא בשיחות מעין אלה הוא כי הן מבהירות לי שגם אני עצמי לא "יודע" מהי ישראל, ואולי אני אכן מניו-יורק. ומי בכלל יודע מה זה "ללמוד"?

לאחר שסיים את הגלידה הודה לי בנשיפה קצרה, מעט מבולבל. הוא ארגן את החצאית הוורודה שלו במהירות  ונעלם אל התחנה. טקאקי סאן הולך לעבודה. צלילי העקב נמרצים. שולחן העץ שותק. גם אני.

 

 

 

 

 

רשימות, ביקורות ותרגומים