למען החיים הנטבחים בכל רגע נתון – הליקון 104

כתב העת של הליקון (גיולי נאות: אני מבין חברי המערכת) יוצא במהדורה מיוחדת ששמה במרכז את בעלי החיים . מגוון של משוררים, מתרגמים ואנשי רוח חברו יחד כדי ללקט יצירות שמביעות את היחס המורכב שבין בני האדם ועולם החי. אני שמח מאד על הפרסום הזה. ראוי להקדיש לנושא, ולו במעט, תשומת לב כה מתבקשת. בלא קשר לאופנת הטבעונות ההולכת וגוברת במחוזותיונו בעת האחרונה, אני מאמין שאחד מהמקומות המשמעותיים ביותר לבדיקה חוזרת של היחס שלנו כלפי בעלי החיים הוא דווקא היצירה הספרותית לגווניה. כל הסוגות באשר הן נוגעות ברגש, וכל החי באשר הוא מביע רגש. זוהי נקודת המפגש אותה ביקשנו לבדוק בגליון הזה.

תרומתי הצנועה למהדורה הנוכחית היא אסופת הייקו קצרה של המשורר קוֹבָיאַשִי אִיסַה (Issa), בן המאה השבע-עשרה, שכתב רבות על חבריו העכבר, הפרפר והחתול ׁ(בין השאר). התרגומים שבחרתי הם דוגמה סמלית, מאד מצומצמת, לאופן החם ומשובב הנפש בו ראה איסה את עולם החי שסביבו, ומבוססים על האוסף המקיף לשירת ההייקו של איסה, ה – Kobayashi Issa Haikushu. הנה הטיוטות ה(די) סופיות לקראת פרסום הגליון:

***sop-resize-400-כריכה 104 קדמית

מונחים על

קברו של החתול

שימורי הסרדינים

 

 

שלווה עכשיו

גם העכבר מנמנם

בממטר אביב

 

 

 

 

הפה פעור גם

כשאנשים מתקרבים

דרור קטן

 

 

פרפר זריז

עובר בין

רגלי החקלאי

 

 

 

כלב זקן

כאילו מאזין

לשירת התולעים

 

 

 

מבט אל גוזליה

ושוב מבט חוזר

הציפור נוסקת

 

 

 

 

ריקוד הפרפר

אפילו מסעי שלי

לרגע נשכח

 

 

קרפד ישן

על עלה הדקל הירוק

זרועות שלובות

******

***

(כל הזכויות שמורות לאיתן בולוקן).

 

 

 

 

 

 

סדנת תרגום מיפנית לתלמידים מתקדמים

החל מחודש פברואר הקרוב ולכל אורכו של סמסטר ב', אעביר סדנת תרגום במסגרת התכנית ללימודי תעודה בתרגום ובעריכה של אוניברסיטת תל אביב. הסדנה מיועדת לבעלי ידע ביפנית (לפחות שנה ג') ולמעוניינים בתרגול תרגומם של קטעי פרוזה מגוונים יחדיו. חלק ניכר מהסדנה יוקדש לתרגום כתבים הנוגעים לתחום מחקרם של התלמידים, בין אם ספרות יפנית מודרנית, ספרות דתית ושירה.

הסדנה תערך בימי רביעי בבוקר, בין השעות שעות 8:00 – 10:00.

לפרטים נוספים והרשמה, צרו קשר עם מזכירת התכנית דרך המייל:

אתר התכנית:
נתראה שם
**

אסופה

אסופה מהחודשים האחרונים.

השירים ראו אור בכתב העת "שפירית", גליונות: 2, 3, 5.

 

 

 

***
להסיר את האבק
מהמילה האחת
שנועדה רק לך:
ירח נודד על כתפך
שוקע עמוק אל
ים שתיקתי

 

 

 

***
אל תתרשמי מהגאות
זו לא חכמה – להציף ולסגת
הנה משהו להתרשם ממנו:
ראי את השיטפון
שתי את השיטפון
כתבי אותו רועדת
ובלא אוויר
הים אשר רוחש בך
זולג אל תוך ידיי

 

 

 

 

בא פנימה
אף פעם לא האמנת לשירים שלי
וראי לאן זה הביא אותנו
את כאן עכשיו והשמש לא עולה
רק ירח מעל לעיר וגופך התמיר מעלי
כמו הבניינים האלה בדרך לשוק
אתה בא פנימה

 

 

 

***
רק חלון נותר לי
להביט דרכו החוצה
כלומר פנימה
אל חולות השנהב
שהרוח מניף
גבוה מעל הנפש

 

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

 

 

 

 

 

 

*

שמי הזיכרון (או "על כאב הברכיים")

לאחר כמה חודשים כבר לא ידעתי אם היו אלה חריקות הברכיים או עשן הסיגריות שגרמו לי לחייך כך. ואולי בכלל הייתה זו העיר שהסתחררה מסביבי על מסילות הרכבת, או האנשים שבאו בכפכפי עץ, נמהרים ומזיעים, לשבת כאן על הטטמי ליד.

לאחר כמה חודשים, או שלוש עונות (הכול היה מאד מהיר), התחדש האביב וברכיי השתרשו עמוק אף יותר באדמה. אז ישבתי שם, לצד אדם המכנה עצמו "שינג'ין" ("איש האמת" – לא פחות), ולא נותר ספק בדבר החברות המשונה הזו. לוקח זמן לראות כי שתיקה בין שניים היא עדות כנה לקרבה. כנראה שלא ניתן לזייף שתיקה.

Teisho 2 (842x619)

כעת, בדירה קטנה בדרום תל אביב, אני ניגש אל החלון ומחפש את אותן רכבות: מחפש אחר אותן העיניים ששתקו מולי ולא חסכו דבר. נתיבי איילון שנפרשים הם נתיבי זיכרון – מהירים ומלאכותיים. הדופק כאן שונה, החיים כאן שונים.

מה היה שם? את מי פגשת? את מי עזבת?

לעת ערב

בשמי הזיכרון

אף לא ענן אחד

***

רשימות, ביקורות ותרגומים