ארכיון תגיות: תרגום

וידאו – האידיאולוגיות המרכזיות שעיצבו את הבודהיזם המערבי

מהן האידיאולוגיות המרכזיות שעיצבו את הבודהיזם המערבי? השאלה הזו הופנתה אליי לפני כמה זמן מאחת מקוראות הבלוג, והחלטתי להשיב גם הפעם באמצעות הרצאה מבואית המצולמת בוידאו.

כדי להשיב לשאלה צריך להבין כי הבודהיזם המערבי הוא תוצר של המודרנה. ככזה, הוא מקפל בתוכו מגמות ורגישויות רוחניות, תרבותיות, חברתיות וכלכליות, שנפוצו החל מהמאה השש עשרה וביתר שאת במאה העשרים. אלה שימשו כמצע האידיאולוגי לתרגום ולפירוש של כתבי המקור הבודהיסטיים ותפוצתם בעולם המערבי.

מגמות ורגישויות אלה כוללות, בין היתר, את עליית האינדיווידואל ומרכזיות אתוס האותנטיות, צמצום המרחב הדתי (עליית קטגוריית ה"רוחניות"), תפוצת הרומנטיקה והפשר המיסטי לכתבי דת, האדרת חיי הנפש הפרטיים ובכורתה של השפה הפסיכולוגיסטית, ולבסוף – הכפפת כל אלה לשפה הקפיטליסטית וביתר שאת לאידיאולוגיה הניאו-ליברלית.

הבודהיזם המערבי המודרני משקף את כל אלה. עם זאת, בשונה מתופעות אחרות של דתות חדשות, נכרת בו גם מגמה גוברת והולכת של חקר ההיסטוריה והכתבים העתיקים (היסטוריוציזם ופילולוגיה), ובכך הוא נחלץ, באם נעשה ברצינות, מפשטנות ניו-אייג'ית. עלינו ללמוד מההיסטוריה של הבודהיזם המערבי כדי להימנע מהפיתוי הנרקיסיסטי והניהיליסטי העומד לפתחה של הרוחניות הפוסט-מודרנית.

ראיון בתכניתו של ירון אנוש

בחודש האחרון זכיתי להתארח פעמיים בתכניתו הנפלאה של ירון אנוש, "קול שישי", המשודרת ברשת ב' מזה שנים רבות. בקישור הזה ניתן להאזין לשיחתנו הראשונה (החל מדקה 27:50). בקישור הזה ניתן להאזין לשיחתנו השנייה (החל מדקה 33). דיברנו על חיוניותה של השירה, על נחיצותה של מחשבה, על תרגום וגם קצת עלי. מוזמנות/ים להאזין. 

 

 

לידה ומוות במסורת הזן – הקלטת שיחה ועיון בכתבים

אני שמח לשתף כאן שיחה שקיימתי עם דליק ווליניץ ושמואל שאול בנושא תפיסת הלידה והמוות במסורת הזן. בתוך כך דיברנו על מגוון נושאים: מורכבות תפיסת השחרור הבודהיסטית, ההבדלים הדקים (אך העמוקים) שבין האידיאלים של הבודהיזם ההודי המוקדם לאלה של אסכולות מזרח-אסיה, על אודות תפיסת המוות בזן-בודהיזם היפני, על כתביו של דוגן, על תרגום ופרשנות וכולי. 

אני מודה לדליק, שמואל ולמפיקה אורנה יקיר, על הזמנתם הנדיבה. 

 

על עבודת המתרגם – ראיון עם אברום בורג

עבודת התרגום, כפי שכתב פול ריקר (Ricœur) כורכת יחד הצלה ואובדן. מצד אחד, מתקיימת העברה משפת המקור לשפה המארחת, ומצד שני אנו מאבדים לרוב את קשת הדקויות כמו גם את העומקים של שפת המקור. זו תנועה הקובעת גורלות: מצד אחד גאולה; מצד שני שבר גדול. לכן ריקר טען שתרגום הוא מלאכה בלתי אפשרית, אך בכל זאת היא מתרחשת בכל רגע. פלא גדול. 

כפי שכתבתי בעבר, אני מבין את המתודולוגיה של עבודת התרגום כמידת הענווה אל מול כתב המקור. מידת הענווה מבהירה את העובדה שתרגום הוא לעד פרשנות, ושתפקידו של המתרגם הוא לשאוף לפרשנות ההולמת והמדויקת ביותר. במובן עמוק, תרגום הוא יותר בבחינת בבואתו של המתרגם ופחות השתקפותו המדויקת והצלולה של המקור. לכן מלאכתו של המתרגם היא תמיד לקראת תרגום. כלומר, מעולם לא קראנו "תרגום". קראנו ניסיון לתרגום; כוונה ושאיפה לתרגום. יתכן וכל אלה עלו יפה והם אכן טובים בשפתנו ומבוארים, ושפה אחת מובנת בשפה שנייה ולכן ניתן – בכל זאת – לכנותם "תרגום". וכך גם כתב הרמב"ם לתלמידו אבן תיבון על עבודת המתרגם:

אַזְכִּיר לְךָ כְּלָל אֶחָד, וְהוּא: שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה לְהַעֲתִיק מִלָּשׁוֹן אֶל לָשׁוֹן וִיכַוֵּן לְתַרְגֵּם הַמִּלָּה הָאַחַת בְּמִלָּה אַחַת וְיִשְׁמֹר גַּם כֵּן סֵדֶר הַמַּאֲמָר וְסֵדֶר הַדְּבָרִים, יִטְרַח מְאֹד, וְתָבוֹא הַעְתָּקָתוֹ מְסֻפֶּקֶת וּמְשֻׁבֶּשֶׁת בְּיוֹתֵר, וְאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן. אֲבָל צָרִיךְ לַמַּעֲתִיק מִלָּשׁוֹן אֶל לָשׁוֹן שֶׁיָּבִין הָעִנְיָן תְּחִלָּה, וְאַחַר-כָּךְ יְסַפֵּר וִיפָרֵשׁ בְּמַה שֶּׁיּוּבַן מִמֶּנּוּ הָעִנְיָן הַהוֹוֶה בַּלָּשׁוֹן הַהִיא וִיבָאֵר הֵיטֵב; וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ מִבִּלְתִּי שֶׁיַּקְדִּים וִיאַחֵר וִיסַפֵּר מִלָּה אַחַת בְּמִלּוֹת רַבּוֹת, אוֹ מִלּוֹת רַבּוֹת בְּמִלָּה אַחַת, וִיחַסֵּר תֵּבוֹת וְיוֹסִיף תֵּבוֹת, עַד שֶׁיְּסֻדַּר הָעִנְיָן וִיבֹאַר יָפֶה, וְיוּבַן הַלָּשׁוֹן לְפִי הַלָּשׁוֹן הַהִיא, אֲשֶׁר יַעֲתִיק אֵלֶיהָ. (אגרות רמב"ם, דפוס לפיסיה, כ"ז)

בשבוע שעבר התארחתי בתכניתו של אברום בורג "כי באדם אאמין", ודיברנו על עבודתו של המתרגם (החל מדקה 19). התכנית כולה נהדרת ומעניינת, ואני ממליץ להאזין לה. 

כיצד מתרגמים קערה?