קטגוריות
כללי

בודהיזם מודרני ושאלת האתיקה הבודהיסטית – סרטון

הנה סרטון של שיחה שקיימתי עם ידידתי נעמה אושרי בנושא הבודהיזם המודרני ושאלת (היעדר) האתיקה הבודהיסטית מהשיח הבודהיסטי הפופולרי. נושא זה מוכר כמודרניזם בודהיסטי (Buddhist Modernism). זהו תחום מחקר מרתק, המבקש להאיר ולנתח את תהליכי התרגום וההתאמה התרבותיים הממושכים, בהם הבודהיזם לסוגיו עובד ועוצב – בעיקר לאורן של אידיאולוגיות מערביות מודרניות. 

7 תגובות על “בודהיזם מודרני ושאלת האתיקה הבודהיסטית – סרטון”

איתן יקר,
אני חושבת שכבר התייחסתי לכך באחד או יותר מהפוסטים שלך אבל אני מרגישה שחשוב לי לומר זאת שוב ושוב, הביקורת שלך כפי שהיא מופיעה בשיחה הזו נכונה "למיינדפולנס חילוני" אבל לא לדהרמה מערבית או "בודהיזם מודרני". זו אינה אותה "קהילה". אומנם גם בקהילת הבודהיזם המודרני יש שפה חילונית ופסיכולוגית, אך היא ממש לא חזות הכל.
שמעתי את דבריך, וזה כל כך מפתיע אותי האמירות שלך, שאין התייחסות לאתיקה בבודהיזם המערבי, שלא מדברים על עמדה מוסרית, שלא מתייחסים לדהרמה כצורת חיים (כלומר הדרך בעלת שמונת האיברים שכולל אתיקה, אורח חיים).
אני לא יודעת (וזו הייתה הערתי בעבר) באיזה מעגלים אתה מוצא את הביקורת, אבל במעגלי הדהרמה שאני נמצאת בהם (והם לא מעט, גם בישראל וגם בארה"ב ובאנגליה), הביקורת שלך על העדרו של שיפוט ערכי בבודהיזם המודרני-מערבי, היעדר התייחסות לדהרמה כצורת חיים כוללת ומקיפה, הוא פשוט לא נכון, וזה מנסיוני, כמתרגלת יותר מ 20 שנה. אני מתעצבת לשמוע ממך ביקורת שאני לא יכולה למצוא במעגלי התרגול שאני נמצאת בהם, לא ביחס למורות.ים שלמדתי ולומדת מהן.ם או מה שאני בעצמי מלמדת. חשוב לי להגיב לפוסט הזה כי יש מי שפחות מכיר את מעגלי התרגול בארץ ויכול לחשוב שדבריך משקפים דיוק. לשמחתי הרבה הם לא. אתיקה נוכחת בכל הקשר תרגולי שהייתי בו, בטח ובטח התייחסות לדהרמה כדרך חיים שהכוונה הראשונה שלה היא להיטיב לא רק עם עצמי אלא גם עם הזולת (וכמובן שהאספקט הפסיכולוגי מאוד דומיננטי אבל בהחלט לא היחיד). את מעגלי הזן אני פחות מכירה ולא יכולה להעיד באופן אישי.
הביקורת שלך על אי עמדה מוסרית ברורה, בקהילת הדהרמה, ביחס לאונס ופגיעה היא ביקורת מול אנשי קש (או מיעוט זעיר). שוב, הביקורת יכולה להיות יותר רלוונטית בעיקר ביחס למיינדפולנס חילוני, א/נשים שמלמדות.ים בתוך הקשר מנותק לחלוטין מהבודהיזם, ובדרך כלל, אלו א/נשים שלא תרגלו בהקשר הבודהיסטי המערבי כלל.
בנוסף, דווקא במסורות הבודהיזם שאני מכירה מקרוב במערב (מסורות הויפסנא והבודהיזם הטיבטי), ריקות אומנם מופיעה לעיתים, אבל הרבה פחות מלימוד של כוונה נכונה, אתיקה, איכויות הלב כגישה לזולת ולעצמנו. דווקא "ריקות" היא נושא לא מאוד נפוץ.
מה שכן פחות נפוץ במעגלי הדהרמה המערבית, זו הסנגהה כאבן חן. זה לא שהנושא אינו מדובר, אבל מאחר ואנחנו ומתרגלי הדהרמה במערב, לא חיים בקהילה משותפת, האספקט הזה אכן דורש חשיבה יותר עמוקה, איך לקיים אותו בקהילה שאינה חיה במנזר יחד או בכפר קטן (מה שנכון בעולם האסייתי). בעולם שאנחנו חיים, זה אתגר לראות איך הסנגהה היא אבן חן.

בברכה,
קרן.

היי קרן. תודה על התגובה.
התשובה הפשוטה היא שלא התכוונתי אליך, וגם לא לרבים ששנינו מכירים.
נמנעתי במתכוון מציון שמות.
אני מסכים עם הרבה ממה שכתבת, אבל אני חושב שמאחורי ביקורתך על דבריי ישנו עיוורון מסוים, ואני מצטער על כך.
אפשר לא להסכים, אבל מכאן ולפסול את עצם הדיון – אני חושב שזו התממות גדולה.

התחומים שאת מפרידה, בין בודהיזם מערבי לבין, נניח, תנועת המיינדפולנס החילונית, הם תחומים שהחציצה ביניהם דקה מאד, עד שבמבחן המעשה אינה קיימת.
התמונה הרבה יותר סבוכה. תחומים אלה גם מזינים האחד את השני, ובדעת הקהל הרחבה – נחשבים פעמים רבות למופעים שונים של אותו הדבר (קרי בודהיזם מערבי). ובכלל, הקטגוריות "חילון" ו"בודהיזם מערבי" מצריכות דיון רחב וסדור יותר.

לדעתי, בסופו של דבר, הקטגוריה הכוללת היא "בודהיזם מערבי", הכולל בתוכו גם מיינדפולנס לסוגיו (במיוחד זה מפורסם בחוצות כ"פסיכולוגיה בודהיסטית"). שהרי, גם כשמלמדים מיינדפולנס בהקשר הבודהיסטי בארץ – במוסדות רבים שאני ואת מכירים – כמעט תמיד הפסיכולוגיזציה, התמורה הפרטית, המכשוריות, העדר דיון אתי ממושך, ההקבלה למדע, ההמנעות מאינטלקטואליזציה וכולי – כל אלה נוכחים מאד.
כמובן, המקרה שלך יוצא דופן, וטוב שכך. אין הרבה קרן ארבל במחוזותינו. אבל נמנעתי במתכוון מציון שמות.

אני ונעמה (שאגב מלמדים בארץ גם כן למעלה משני עשורים ובאותם מעגלים לרוב), הצענו דיון ראשוני, קצר, מבואי, לנושא רחב מאד. לפסול את דברינו כמעין השתלחות מדומיינת, זה מעיד על עיוורן גדול. וחבל.

שלום איתן,
שמח מאוד על הדיון. חשוב מאוד לעורר מודעות לטרנספורמציות שהבודהיזם עובר במערב שחלקן, להבנתי, כבר הופכות אותו לנטול בודהיזם.
ברם-אולם, מהתשובה שלך לקרן עולה שאתה גם יוצר את הקטגוריה, גם שופט אותה וגם מחליט בשביל הסובייקטים של הקיטרוג (סובייקטים? אובייקטים?) מיהם, מהם והיכן הם ממוקמים.
אז הפולמוס שלי הוא גם מתודולוגי, גם עובדתי וגם אתי (היחס לסובייקט).
לעניין עצמו: גם ברמה המחקרית הקו החוצץ בין תנועת המיינדפולנס לבין תנועת הויפסנא, למשל, הוא קו עבה ועמוק שיוצר שתי קטגוריות שונות.
אחר כך גם בתוך תנועות בודהיסטיות פר אקסלנס ישנם קווי חיץ חריפים.
אני מסכים אתך לחלוטין שתנועת המיינדפולנס וחלקים לא-קטנים מתנועת וכמובן חלקים לא-קטנים מהבודהיזם המערבי לוקים במחלות שציינת.
דווקא בגלל זה חשוב ליצור קטגוריה מובהקת של בודהיזם מערבי שאינו כזה.
אני טוען בעצם שבתוך הבודהיזם המערבי יש שלוש קטגוריות: בודהיזם מערבי שנאמן לחלוטין ללימוד המסורתי ולא עבר או עובר תהליך של שינוי במערב*; בודהיזם (?) מערבי חדש שמוותר על נדבכי יסוד של הבודהיזם ובתוכם סילה או סנגהה; ובודהיזם מערבי חדש שנאמן לעקרונות היסוד הבודהיסטים/ עקרונות יסוד של מסורת מסויימת ולכן לא מוותר כלל על ערכי היסוד האלה.
אני לא מתעלם כלל מנקודות עיוורון של הבודהיזם המערבי. כך למשל, אם ברור כשמש, לכל אדם בר-דעת שלא יכול להיות בודהיזם ללא האימון במוסר, הרי שאין הדבר נכון לגבי הדגש על סנגהה שנשכח גם בחוגים מסורתיים יותר.
ויתור על הקטגוריה השלישית הזו הוא למעשה כניעה לקטגוריה השניה וטענה שהיא היחידה והבלעדית. זה גם לא נכון עובדתית וגם לא נכון תפיסתית.

*התעלמתי במכוון מהטענה של המודרניזם הבודהיסטי לפיה הבודהיזם 'המסורתי' עבר שינוי ו'התמערבות' כבר במזרח, משום שזה היה מייצר בלבול בטיעון הקצר שפוסט פה מאפשר. אבל אין ספק שזה רק מסבך את העניינים. להבנתי עובדה זו היא הזמנה קטגורית לחזרה לטקסטים הקאנוניים כדי להכיר את הדברים בשם אומרם (מבלי להיאחז בו ובהם חלילה ;)).

היי אסף, תודה על דבריך. (עבר זמן מאז נפגשנו!).
אני חושב שגישתך קולעת.
אני רק תוהה למה הכוונה בקטגוריה של "בודהיזם מערבי שנאמן לחלוטין ללימוד המסורתי ולא עבר או עובר תהליך של שינוי במערב".
האם קטגוריה כזו כלל תתכן?
האם יתכן שמעבר בין-תרבותי או מגע בין מסורות יוותר כה סטרילי? האם מסורת דתית יכולה לחיות בתרבות מארחת, מבלי שתושפע ותשתנה ולו במעט (לרוב הרבה יותר)? אני סבור שלא. אבל זו באמת שאלה עצומה. ותלוי גם כיצד אנו מגדירים את הדברים, ולא ניכנס לזה כאן.

בנוגע ליצירתי את הקטגוריה – אכן כך. לכן כתבתי "לדעתי". ואני כותב בעיקר מתוך ניסיוני.
ומתוך ניסיוני עם קהילות רבות, אני חושב שצריך לברר היטב ולשאול ביתר שאת: האם אכן ישנה חציצה כה ברורה בין בודהיזם מערבי לבין מיינדפולנס חילוני. ומהן האידיאולוגיות המכוננות את התוכן הרעיוני של המופעים המערביים האלה לדהרמה? האם יתכן והם מעידים יותר עלינו מאשר על אודות הנאמר במקור?

אגב, לסיום, בזמן האחרון אני חושב שיש נטייה לבלבל בין התחום הפסיכולוגי, המוביל כשפה הפרשנית העדיפה לבודהיזם לסוגיו, לבין תחום הפדגוגיה. לדעתי, אנחנו נסחפים אחר הפסיכולוגיה ולא מבינים שיתכן ואחת הקטגוריות המארגנות העמוקות ביותר לדהרמה (לסוגיה) היא פדגוגיה. כך, לטעמי, אנחנו מבלבלים בין פסיכולוגיה לחינוך. במילים אחרות: בעצם הכפפת הבודהיזם באופן אוטומטי לפשר של "תורת נפש" או תורה פסיכולוגית סדורה, אנו מעודדים עיורון מהשדה האתי והחינוכי, שהוא לא פחות משמעותי מכל שדה משמעות אחר (ואולי הרבה יותר). היות ואני יודע שאתה עוסק שנים רבות בחינוך, אני מעלה את מחשבותי אלה בפניך.
ושוב, תודה על מילותיך.

הי איתן,
בוודאי שלא פסלתי את הדיון, אני פשוט לא מקבלת את הטענה שלך בדיון הזה.
לשאלה שלך "האם אכן ישנה חציצה כה ברורה בין בודהיזם מערבי לבין מיינדפונס חילוני. ומהן האידיאולוגיות המכוננות את התוכן הרעיוני של המופעים המערביים האלה לדהרמה?" התשובה שלי היא בוודאי שיש!

מי שמכיר מקרוב שת הלימוד והדרך שנלמדת בהקשרים רבים של הבודהיזם המערבי (ושוב, לא בקורסים של מיינדפולנס בהקשר חילוני), יודע שהלימוד כולל את כל אברי הדרך: השקפה, כוונה, פעולה, אורח חיים, דיבור (שלושת נדבכי האתיקה), מאמץ, תשומת לב (מיינדפולנס) וסמאדהי. לימוד שכולל את הברהמה ויהארה, שכולל את 10 הפארמי או 6 הפארמי. שהדאנה היא נדבך חשוב ומשמעותי. שהתרגול נמצא בקונטקסט של כוונה מיטיבה, ובחוגי הויפסנא, למרות הקשר ההדוק למסורת הויפסנא התהרוואדית, גם הבודהיצ'טה נוכחת באופן ברור – תרגול למען כל היצורים החיים.
מה שכתבתי כאן, הוא במובהק שונה ממופעי המיינדפולנס החילוני שהוא מצומצם בהתכוונות ובהרבה מקרים אינו מביא איתו את האתיקה באופן מובהק.
בהקשרי הבודהיזם המערבי, יש גם חיבור עמוק למסורת הטקסטואלית הבודהיסטית (תלוי על איזה מסורת מדובר).

סופשבוע טוב,
קרן.

הכל תלוי בכוונת המתרגל.
יש במערב נטיה ל״הארה בשלושה שעורים״ אך יש ועוד איך מתרגלים/ת (ומורים/ת) הממשיכים מסורת קדומה(טרוואדית או טיבטית).
אולי כדאי לשתף בדיון את פניננדו בהיקהו:pannanando@gmail.com

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *