שובו של המצפון

עם כל יום שעובר, עם כל מראה קורע לב של משפחה נזקקת, אנשים שבורים שאיבדו את פרנסתם, קשישים בודדים ומבוהלים, צוותים רפואיים מותשים ורבבות שהוצאו ממסגרות חינוכיות ותומכות ולא שבו; עם כל יום כזה, שהוא נצח של תסכול וחרדה מפני המחר, מתבהרת המסקנה הברורה שהופקרנו. וההפקרות היא מוחלטת. אין אתר הפנוי ממנה. היא הבשילה ותססה, והרקיבה והשחיתה וכעת הגיעה לגבורות. מבושיה גלויים ואין בדל סומק בלחייה. 

אני מסכים עם חבריי שמפגינים מזה חודשים, שהמילה הנכונה לישראל של העשורים האחרונים היא שחיתות. אך למה אנחנו מתכוונים ב"שחיתות"? מה מכונן שחיתות? האם זו השליטה הצבאית על רבבות נטולי זכויות? האם זו האדרת האתוס של עליונות יהודית? האם זה חיזוק החינוך הפונדמנטליסטי תוך עיצוב תודעה גזענית ופטריארכלית בקרב ילדנו? האם זו העדפת כוח הזרוע על פני משא ומתן? האם זו תרבות קיצורי הדרך, האובססיה ל"פתרונות", הבוז למורכבות, לרצון טוב וכן – גם לפשרה? האם זו נסיגת המדינה מכל שדות הרווחה? האם זו הפיכת ההפרטה למדיניות והפיכת המדיניות ללוביזם? כמה שערים יש לה לשחיתות? מהיכן נכנסים ומהיכן יוצאים? עיניה מביטות בנו מכל עבר. כל נתיבותיה עסקה. כל שירה הלל לכוח.

וזו ההפקרות העמוקה, הכוללת את כל שכתוב כאן למעלה. הפקרות שבמובן חמור, היא הפקרת התכנותו של שינוי. הפקרת התקווה. נטישת האמונה שאנחנו יכולים להיות טובים יותר. שבכלל יכול להיות טוב יותר. וזה ניהיליזם מצמרר של הווה מתמשך. שהרי נאמר: "אין כלום". ההפקרות העמוקה הזו אינה רק היעדרן של פונקציות קונקרטיות כשלטון תקין, רגולציה וכולי, אלא עצם זניחת האמונה שכלל יש בהן צורך. לא צריך כלום. גם לא מסיכות. כלומר אתם חייבים, אבל הם לא. 

ויליאם אדוארד דו בויז, סופר ומשורר גדול, ממייסדי התנועה לזכויות האזרח של ארה"ב, ניסח שלוש שאלות אל נוכח האלימות שחוותה הקהילה השחורה. אלו הן בעצם שאלות אל נוכח הפקרות: כיצד על יושרה להתייצב מול דיכוי? מה על כנות לעשות אל נוכח תהומות המרמה? מה על הגינות לעשות אל נוכח השפלה?  

השאלות הללו תמיד היו שם גם בתצורתן הישראלית אך הן הופקרו. כה יעילה היא ההדחקה. כה קשה היא עובדת הדברים. זה הזמן לשוב אליהן, כי השיבה אליהן פירושה שובו של המצפון. לשמוע את הקולות, לראות את המראות ולא להתכחש לחומרת המצב. זה אנחנו כעת. אבל אם לא נפקיר את השיח ולא נתעלם מקולות הסבל, נוכל להיות אחרת. נוכל לזכור שיכול להיות אחרת. 

דו בויז
דו בויז

 

 

 

וידאו מפגש "שבילים רבים" בנושא ניבאנה

בשבוע שעבר נערך מפגש "שבילים רבים" בנושא ניבאנה (נירוואנה). מצורף וידאו קצר של דבריי. את יתר השיחות תוכלו למצוא כאן. בהזדמנות זו אודה לאילן לוטנברג, לאבי פאר ולכל יתר המארגים, על מפגש חשוב ומחמם לב. 

שלושה אירועים

1. ביום שישי הקרוב, ה-19 בחודש, בין השעות 10-12, אשתתף יחד עם חברים נוספים במפגש זום במסגרת אירועי "בודהיזם בישראל". הפעם נדבר על אודות הנושא האין-סופי של הנירוואנה. לפרטים ולהרשמה לחצו כאן

2. ביום ג' הבא, ה-23 בחודש בשעה 19:30, אקיים מפגש בחנות "תולעת ספרים" שבסמוך לכיכר רבין. אדבר על שירתה של המשוררת היפנית שיבטה טויו וכן על עבודת התרגום לעברית של ספרה. ההשתתפות כרוכה בהרשמה מראש. לפרטים לחצו כאן

3. החל מה-29 בחודש, אשתתף בסדרת הרצאות זום בנושא תמת הצמצום בתרבות יפן. המפגשים מאורגנים על ידי "אנזו: בית קטן לתרבות בכפר וורבורג". יחד איתי ישתתפו יעקב רז, אריה קוץ ודרור בורשטיין. לפרטים ולהרשמה לחצו כאן

 

 

וידאו – האידיאולוגיות המרכזיות שעיצבו את הבודהיזם המערבי

מהן האידיאולוגיות המרכזיות שעיצבו את הבודהיזם המערבי? השאלה הזו הופנתה אליי לפני כמה זמן מאחת מקוראות הבלוג, והחלטתי להשיב גם הפעם באמצעות הרצאה מבואית המצולמת בוידאו.

כדי להשיב לשאלה צריך להבין כי הבודהיזם המערבי הוא תוצר של המודרנה. ככזה, הוא מקפל בתוכו מגמות ורגישויות רוחניות, תרבותיות, חברתיות וכלכליות, שנפוצו החל מהמאה השש עשרה וביתר שאת במאה העשרים. אלה שימשו כמצע האידיאולוגי לתרגום ולפירוש של כתבי המקור הבודהיסטיים ותפוצתם בעולם המערבי.

מגמות ורגישויות אלה כוללות, בין היתר, את עליית האינדיווידואל ומרכזיות אתוס האותנטיות, צמצום המרחב הדתי (עליית קטגוריית ה"רוחניות"), תפוצת הרומנטיקה והפשר המיסטי לכתבי דת, האדרת חיי הנפש הפרטיים ובכורתה של השפה הפסיכולוגיסטית, ולבסוף – הכפפת כל אלה לשפה הקפיטליסטית וביתר שאת לאידיאולוגיה הניאו-ליברלית.

הבודהיזם המערבי המודרני משקף את כל אלה. עם זאת, בשונה מתופעות אחרות של דתות חדשות, נכרת בו גם מגמה גוברת והולכת של חקר ההיסטוריה והכתבים העתיקים (היסטוריוציזם ופילולוגיה), ובכך הוא נחלץ, באם נעשה ברצינות, מפשטנות ניו-אייג'ית. עלינו ללמוד מההיסטוריה של הבודהיזם המערבי כדי להימנע מהפיתוי הנרקיסיסטי והניהיליסטי העומד לפתחה של הרוחניות הפוסט-מודרנית.

רשימות, ביקורות ותרגומים