שתי הקלטות: דיון בכתביהם של ממשיכיו של דוגן + ביקורת המיינדפולנס

1.הקלטת הרצאה שדנה בכתביהם של כמה ממשיכיו הבולטים של דוגן בתקופה המודרנית: הנזירים היפנים יוֹקוֹיָמָה סוֹדוֹ (1907-1980), דֶשִּימָרוּ טָייסֶן (1914-1982) והנזירה האמריקאית בלאנש הרטמן (1926-2016).

2. הקלטת דיון על אודות ביקורת תופעת המיינדפולנס מבחינה היסטורית, פילוסופית ותרבותית. טענתי המרכזית היא, בקצרה, שתופעת המיינדפולנס מבוססת על האתוס המערבי של אינדיווידואליזם קיצוני (הגולש לאגואיזם), אשר מבין את מהותה של הליכה בדרך רוחנית או דתית כעיסוק פנימי, נפשי, פסיכולוגי או קוגניטיבי, ובכך שזור באתוס המודרני והפוסט מודרני של האדרת המדעיות וה"פתרוניות". על נקודות ביקורת אלה, וכן כמה נוספות, בהקלטה כאן למטה.

אגב, אני בעד תרגול המיינדפולנס. אני פשוט חושב שאנחנו צריכים ללמוד את הלקחים החשובים שההיסטוריה הבודהיסטית מלמדת אותנו בנוגע להאדרת התודעה כמרחב הבלעדי לעבודה רוחנית או דתית. אילו לקחים? למשל שאידיאליזציה של התודעה והעיסוק בה עלולים לגרום לנרקיסיזם רוחני הידוע במקורות כ"מחלת מדיטציה": טהרנות, פסיביות חברתית, זילות האתיקה, סלידה מהאינטלקט ומהשפה וויתור על מסורת מסירה כמו יחסי מורה ותלמיד ממושכים. כל אלה פוגעים בהבנת הזיקה העמוקה שבין העיסוק בתודעה לבין מרכזיותם של השדות הנורמטיביים לחיינו, שהם-הם המרחבים האקוטיים לעבודה רוחנית ודתית בימים אלה. רוצה לומר: לא הכל בראש.

שירת הייקו – סדנת לימוד וכתיבה עם איתן בולוקן

הייקו, צורת השירה הקצרה בעולם אשר מקורה ביפן, זוכה בשנים האחרונות לפריחה גדולה במערב ובתוך כך גם בשפה העברית. הייק הינו שירה קצרה אך עמוקה, הניחנת בצלילות רבה וחמלה כלפי כל אשר חי והווה: אדם, חיה, פרח, גרגר אבק, מרזב מטפטף, זבוב על פרי, מסמר חלוד, חומת אבן שבורה, רגעי צחוק וכאב – כולם ראויים לכתיבה.

לכאורה, קל לכתוב כך. מילים בודדות. רגע חולף. תמונת חיים אחת או שתיים. אך קשה לקלוע לרגישות המתאימה שתהפוך את השיר מתיעוד מרוחק לביטוי קרוב ונוגע.

בסדרת מפגשים זו נבקש לשלב בין לימוד עיוני במקורות הפילוסופיים והאסתטיים לשירת ההייקו, תוך קריאה במבחר כתביהם של משוררים ומשוררות ממזרח וממערב, לבין התנסות ואימון בכתיבה קשובה יחד. כל מפגש יפתח במדיטציית ישיבה שקטה ממנה נפנה ללימוד, עיון וכתיבה.  

מועד: 5 מפגשים בני שעה וחצי

יום ה'. 31 בינואר. 18:30-20:00.

יום ה'. 14 בפברואר. 18:00-19:30.

יום ה'. 21 בפברואר. 18:00-19:30.

יום ה'. 27 בפברואר. 18:00-19:30.

יום ה'. 7 במרץ. 18:00-19:30.

שעות: 18:00-19:30(שימו לב: המפגש הראשון יתחיל ב-18:30).  

מקום: "סטודיו השומר 3". רחוב השומר 3, נחלת בנימין, ת"א.

מספר המשתתפים מוגבל. יש להביא כלי כתיבה ומחברת.

עלות: 380 ₪.

להרשמה כתבו לאיתן בולוקן: eitan.shin@gmail.com

לידה ומוות – שתי תמונות שחרור

סמסרה פירושה נדודים. נדודי התהוות וכיליון בלתי פוסקים, לידה ומוות, מרגע לרגע, מחיים לחיים ושוב מרגע לרגע. עולמות מתהווים וכלים ואין רגע דל. סמסרה היא הסימולטניות הבלתי ניתנת לתיאור של לידתי ומותי עכשיו, אך גם הרציפות הבלתי נמנעת בין לידתי בעבר ומותי, שכבר בא. סמסרה פירושה נדודים בים השוצף של ארעיות ושרירותיות. סמסרה פירושה גם הסכסוך המתמיד בין סמסרה ונירוונה.

אדם יכול לשאוף להיחלץ ממעגל הלידה והמוות. להגיע לשחרור מוחלט. לפרוש מהנתיב הכולא אותו לגורל חוזר ונשנה של לידה, זקנה, חולי ומוות. אדם יכול לשאוף להיחלץ מהעולם הזה אחת ולתמיד. להפסיק את הסחרור. אדם יכול להקדיש את חייו בעבור הניסון לגבור על חייו. לשאוף להיחלץ מהם כמו מתוך קליפה הכולאת אותו. לכבות את האור בצאתו מהחדר ולא לשוב.

אדם יכול לעקוד את חייו על מזבח הבטחת גאולה שתבוא. הוא ינמק אותה וילחם עליה ויכנה אותה במגוון שמות, כמו משיח או נירוונה. הוא יראה בה עתיד בו לא יוותר כל עול או ספק. עתיד החופשי מלידה, זקנה, חולי, מוות, חשש, סבל. עתיד הפטור מספקות בנוגע לעתיד. עתיד של וודאות דוממת ודממה וודאית.

כך הם החיים בבחינת קדימון לחיים. כך הם חיים הבזים לחיים. אדם יכול לשאוף לכך, וההיסטוריה של דתות העולם מראה שייתכן שרובנו רוצים בכך. אז הנה החבלים והמאכלת. הנה האיל וההר. הנה מבטו של הילד. הנה הם – דברי הסוד. הנה מבט המורה. הנה מאמציך ותקוותיך. הנה פעולותיך והחלטותיך. הנה כל חייך. ציוד לקראת גאולה.

אדם יכול להתייחס לחייו כשלב נוסף בחשבונאות הקוסמית: לראות בהם ניסיון להתמקמות טובה יותר לקראת המשך המרדף אחר האושר, השלווה או ההתעוררות בגלגול הבא. בדתות העולם, וודאי שבמסורת הבודהיסטית, יש דמות אדם שכזה – שכל עמלו ושאיפתו, נדודיו הבלתי פוסקים –  מגויסים אל עבר אותו הרגע בו לא ינדוד יותר. אפשר לכנות את תפיסת השחרור הזו במגוון שמות: משיחית, אוטופית, ניהיליסטית. ויתור על העולם הזה בעבור העולם הבא.

יש משהו אגרסיבי באידיאליזציה של חיים דתיים כחתירה אל כיבוי מוחלט, אל סוף ודממה. אגרסיביות היא עדות לחוסר בגרות. חוסר בגרות הוא בעצם עדות לחוסר היכולת לעמוד בפני מורכבות. שאין פתרון קסם. שאין הבטחה בטוחה. מורכבות אינה דורשת פתרון בהכרח. אלא פשרה חכמה. נכונות לחמול.

לא בכדי המסורות הבודהיסטית, כמו מסורות אחרות, חלוקות בנוגע לתפיסות שמשקפות תמונות שחרור שכאלה. ואכן, עבור רבות מהדרכים הדתיות ממזרח ומערב, איון העולם אינו נקודת סיום. ריקות אינה רק בבחינת תהום ספקנית מערערת, אלא שער מתקף לאפשרות של חסד וברכה. ההיסטוריה של דרכים רבות מלמדת כיצד תפיסת השחרור ככיבוי, כדעיכה והיטמעות במוחלט, שולבה ואף הותמרה לבסוף בתפיסת שחרור כחמלה לחיים. חמלה לאדם בעולמו. חמלה גם לתודעתו. להניח לקוף כי רק כך ינוח.

בכל הקשור לדרך הבודהיסטית, כך פסקה המדיטציה מלהיות מובנת רק כמשמוע התודעה ואילופה, והורחבה לכדי שאלת היחס בו האדם פוגש את עולמו – יחסו אל הסמסרה עצמה: האם נדיב? האם ישר והגון? האם סובלן? האם אמיץ דיו? האם חומל? האם קשוב? האם שואף לחכמה? אין מדיטציות עמוקות מאלה. ההבנה הצרה של מדיטציה כאימון התודעה הורחבה לשאלת היחס האתי לחיי. לעולמי. האם אני נוכח אינה רק שאלה קוגניטיבית, אלא גם אתית.

סמסרה פירושה נדודים. נדודי התהוות וכיליון בלתי פוסקים, לידה ומוות, מרגע לרגע, מחיים לחיים ושוב מרגע לרגע. אדם יכול לשאוף להיחלץ ממעגל הלידה והמוות, אך הוא גם יכול להניח ללידה ומוות. לפרוש מהגורל החוזר ונשנה של לידה, זקנה, חולי ומוות, בכך שיחדל להעניק להם מעמד נבדל ומדומיין מהיותם כל מה שמגשים אותו כמות שהוא. אדם.

אדם יכול לשנות את חייו בכך שיסכים לחייו. אך לא הסכמה כנועה ושוות נפש, אלא הסכמה חכמה וחומלת. אדם יכול להפסיק את הסחרור בכך שיסכים להסתחרר. לכבות את האור בצאתו מהחדר, אך גם להדליקו שוב בהיכנסו. אדם יכול לשאוף לעולם הבא ובעשותו כך להחמיץ את העולם הבא מולו עכשיו.

טוב להחליף את סולם הגאולה הנצחי בכוס מים לצמא. מדרגות הנצח של הדרך הדתית קיימות, אך אין להן עדות ותוקף פרט ליחסי להווה. ההווה, על כאביו ונפלאותיו, הוא המרחב בו ההיבריס המטפיזי נדרש לענווה. ייתכן באמת שדרכו הדתית או הרוחנית של אדם היא נתיב של שלבים נצחיים, אך אין להם עדות פרט להווה. לכן נאמר בכתבי המהאיאנה: "בים הלידה והמוות סמסרה ונירוונה הם אחד".

למי שמעוניין להרחיב את העיון והלימוד בסוגיות שכאלה, בראשית פברואר אלמד קורס שיעסוק בהן כפי שעולות בכתביו של חכם הזן היפני דוגן. לפרטים אנא הקישו כאן

אדם וכלבו. אנטוניו רוטה.

רשימות, ביקורות ותרגומים