קטגוריות
אירועים כללי שירה תרגום תרגומים

חכמת השנים: שיחה על שירת שִיבַּטַה טוֹיוֹ

ביום חמישי האחרון התארחתי במפגש שאורגן על ידי "חכמת ההזדקנות" כדי לדבר על שירתה של שיבטה טויו. בין השאר, דיברנו על חשיבות הזיכרון, הכמיהה, השירה והכתיבה לרווחתן של אוכלוסיות מבוגרות. המפגש הוקלט ותוכלו לצפות בו כאן למטה. אני מבקש להודות לרחל שקדי, לזאב בן אשר ולכל החברים שטרחו בדבר. כדי להכיר את פעילות העמותה אנא בקרו באתר הזה

קטגוריות
אירועים אקטואליה כללי שירה תרגום תרגומים

כנס: מהם תרגום וקריאה השוואתית?

ביום שלישי, 16 בחודש, אשתתף בכנס החוג לספרות "משפה לשפה" באוניברסיטת תל אביב 2021, שיעסוק בשאלת התרגום והקריאה ההשוואתית. המושב בו אשתתף יתקיים בין השעות 11-12 (גילמן 496), ואת דבריי אקדיש להערות ולקחים מעבודתי כמתרגם. שותפיי למושב הם מנאר מח'ול, גלילי שחר ועדי סורק. 

הכנס פתוח לקהל הרחב ואני ממליץ למי שיכול/ה להשתתף. המושבים מגוונים מאד ועוסקים בנושאים מרתקים לכל מי שכתיבה, תרגום והגות השוואתית מעניינים אותו/ה. 

קטגוריות
אירועים כללי שירה תרגום תרגומים

שיחה על שירה, כמיהה, חמלה וחסד

ביום חמישי 18 בנובמבר בשעה 19:00, אתארח במפגש זום המאורגן על ידי "חוכמת ההזדקנות", לשיחה על שירתה של המשוררת היפנית שיבטה טויו. במפגש נכיר את סיפור חייה של המשוררת ונקרא יחד בספר שיריה הראשון: "הבוקר בא תמיד" (לוקוס, 2017). תוך קריאה ושיחה, נבקש להאיר את ייחודיות כתיבתה ואת הדרכים בהם חוכמת השנים באה לידי ביטוי במילותיה הפשוטות והעמוקות. במוקד המפגש יעמדו חשיבותם של זיכרונות, חלומות, תשוקת היצירה, רגעי כמיהה ודימיון, כמו גם רגעי חשבון נפש וחרטה, עבור רווחתם של הבאים בימים. 

כל ההכנסות מוקדשות לתמיכה בפעילות "חוכמת ההזדקנות". לפרטים ורישום לחצו כאן

שיבטה טויו

קטגוריות
כללי שירה תרגומים

על היופי

מתוך ספרו של חבר האקדמיה הצרפתית, הסופר והקליגרף פרנסוּאה צֶ'אנְג (1929-): "חמש מדיטציות על היופי" (Cinq Méditations sur la Beauté).  תרגום: איתן בולוקן. 

אני מופיע בפניכם היום כדי לדון, מאוחר מאוד בחיי, בשאלת היופי, ומתוך ניסיון כן שלא  לשכוח את קיומו של הרוע. זו משימה קשה וכפוית טובה, אני יודע. אכן בתקופה של בלבול ערכים, קל יותר להיות לגלגן, ציני, סרקסטי הנתון בתעתוע; אדם אשר עבורו מילים כיופי, אמת, שקר ועוול לא אומרות יותר דבר. האומץ להתמודד עם המשימה הזו של השיבה אל היופי, נובע, כך אני מאמין, מרצוני למלא את חובתי לנוכח הסבל והייאוש הנוכחים כיום, אך גם לנוכח הסבל והייאוש הנכונים לנו בעתיד. 

***

אני מציע להרהר היטב במילה הזו – "יופי" – ולראות בה את הביטוי הגבוה ביותר של היקום הנוצר. אך האם לגיטימי מצדי לומר כך? שהרי אם אנו נסמכים על המסורת הפלטוניסטית, האם לא נכון לומר כי המקום הגבוה ביותר שמור ל"אמיתי" או ל"אמת"? האם לא נשגה אם נסבור כי מיד לאחר האמת ישנה שיבה אל האימננטי, כלומר אל היופי בצורתו כטוב והראוי? על שאלה זו, הדנה בזיקה שבין האמיתי, הטוב והיפה, ללוות אותנו בכל הרהורינו ובמיוחד בתקופה זו. 

***

היפה נוכח בלא הכרח; הוא ניכר במבט ראשון ומיד; כמביט בנו מן הברור מאליו ומתוך עצמו. היפה נוכח ממש כאן, באופן חובק כל; כה רגעי וחודר לכל עבר, וכל זאת במיוחד מתוך מה שנראה לנו כזניח וסתמי. זהו המסתורין של היפה; ממש כאן מול עיננו; המסתורין הגדול ביותר. 

***

הפנים הם האוצר המיוחד שכל אחד מציע לעולם. […] וראו כי יופיים וסודם של פני האדם נחשפים רק בחסדו של מבט אחר – זה המתבונן בהם מתוך פניו-שלו ובחסד האור. האור והמבט, הפנים והעיניים. הסוד והיופי. חשבו כעת על המילה "פנים" בצרפתית (visage): ראו כיצד עולה ממנה דימוי של נוף הנשקף מולנו ונפתח למרחביו. מכאן ניתן להבין את משמעותו העמוקה והאינטימית של המונח "פנים אל פנים", השגור בשפתנו, כהערכת יופיים האינסופי של פני חברי. 

***

יופי אינו גואל אותנו מן העולם, אלא משיב אותנו אליו. היפה לא יצליח אף פעם לגרום לנו לשכוח את הטרגיות של החיים האנושיים. שכן יש יופי אמיתי באנושיותנו – אש הרוח האנושית הבוערת בטרגיות היום יום. ואם האש אכן בוערת, ואם נניח לה לבעור, הרי שלהבותיה יוליכו אותנו אל מעבר לטרגי. היופי לא גואל מן האנושי, אלא משיב אותנו אליו. ויש בתנועה הזו מן היופי עצמו. 

לדוברי צרפתית אמליץ לצפות בשיחה הזו: