אוניברסיטת תל אביב רוצה אקזיט

המאמר הופיע במדור דעות של "הארץ" בתאריך ה- 22.11.18. אני מעלה אותו כאן לטובת מי שאין לו מנוי לאתר.

***

לפני שבועיים הודיעה אוניברסיטת תל אביב על זכייתה במכרז להקמת מרכז ליזמות וחדשנות. לפי ההודעה באתר האינטרנט של האוניברסיטה, מתוך שלוש-עשרה הצעות שהוגשו לוועדה לתכנון ולתקצוב של המועצה להשכלה גבוהה, זכתה ההצעה המשותפת של אוניברסיטת תל אביב ומכללת שנקר במקום השני וב-15 מיליון ש"ח לארבע שנים – שיושקעו בהקמת מרכז יזמות מוביל ברמה עולמית. אכן, חגיגה.

אני מרצה מהסגל הזוטר בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב. חגיגותיי מסתכמות בידיעה שלא אפוטר בסוף הסמסטר. אני חוגג את העובדה שהמשכורת מועברת בזמן ושהסטודנטים ממשיכים להירשם ולהתייצב לקורסים שלי. אני חוגג כשמתפרסם מאמר שכתבתי או ספר שתירגמתי, וכשמגיע משוב חיובי מהתלמידים. כמו חבריי לסגל הזוטר, שמנסים לשרוד מקצועית וכלכלית, אני חוגג בצניעות. לעתים נדירות, מישהו מהבכירים מבחין בהישג כזה או אחר – וטורח לציין זאת, לכל היותר על ידי שליחת ברכה לקונית במייל.

לכן הופתעתי מהשיטפון המילולי סביב התוכנית להקמת מרכז היזמות. איני זוכר שהאוניברסיטה פירסמה הכרזה דומה – שמלווה במייל אישי מהנשיא, פרופ' יוסף קלפטר – לכבוד תכניות חדשות לתארים מתקדמים במדעי הרוח, למשל. מובן שלא נשלח מייל אישי מנשיא האוניברסיטה לרגל סגירת החוג לצרפתית, או כשהוחלט לבטל מגמות לימוד ותקנים. אני כן זוכר את המילים הקשות שהוטחו בנו, מרצי הסגל הזוטר, בכל פעם שניסינו לעמוד על זכויותינו התעסוקתיות, וגם את היחס הציני וחסר החמלה שהפגינה הנהלת האוניברסיטה לפני כמה שנים, כשעובדי הקבלן בקמפוס ניסו להתאגד.

"יזמות היא חלק בלתי נפרד מהתרבות ומהעשייה של אוניברסיטת תל אביב", צוהלת האוניברסיטה בהודעתה. ואני שואל: מהי תרבות יזמית? האם האוניברסיטה תתמוך במחקרים גם אם לא נועדו להפקת רווח כספי או קדמה טכנולוגית? האם האוניברסיטה מבינה יזמות רק כשהיא נוגעת לתחומים אלה? ומה בדבר הסגל הזוטר, שמנסה כבר יותר משנה וחצי להחתים את ההנהלה על הסכם קיבוצי חדש? שבתנו, סיימנו לשבות – והסכם אין. האם אנחנו לא "יזמים"? לא "יוצרים"? ואם אכן יזמות היא חלק כה מהותי מתרבות המוסד, מדוע הפער הגס בחלוקת המשאבים בין הפקולטות? דברו אמת: יזמות טכנולוגית, כלכלית ועסקית היא חלק בלתי נפרד מתרבות האוניברסיטה. כל השאר – פחות.

לפי הצהרתם המשותפת של הנשיא קלפטר, הרקטור פרופ' ירון עוז והמנכ"ל גדי פרנק, "סקרנות, עקשנות ושאיפה לגלות דברים חדשים הינם בדנ"א של כל קהילת האוניברסיטה ובראשם החוקרים שלנו, הנמצאים במרדף מתמיד בעקבות הלא נודע".

החוקרים שאותם מהללים השלושה הם חלק מצומצם ומסוים, מתוקצב ומטופח. לא מדובר במורי השפות הזרות, למשל, או באלפי המורים מן החוץ ועמיתי ההוראה החוקרים ומלמדים בפקולטות למדעי הרוח, האומנויות ומדעי החברה. האחרונים אכן נמצאים "במרדף מתמיד אחר הלא נודע" –  הלא-נודע של עתידם, העסקתם, משכורתם, אופק מקצועם ואף בריאותם הפיזית והנפשית. להם אין מקום בחגיגות ה"יזמות".

כמה השתנה תפקידה של האוניברסיטה בעשורים האחרונים: ממוסד המקדש דעת היא הפכה לתאגיד המקדש Data. מקמפוס רב פנים ומגמות ל-hub עסקי-טכנולוגי. ממוסד המושתת על יסודות הומניסטיים של ענווה, למדנות, ספקנות, שקידה, חשיבה ביקורתית ויצירתיות (גם אם לא אינסטרומנטלית) – לגוף מסחרי הרואה לנגד עיניו בעיקר את עתודות הרווח, את המיידיות והתועלתנות. האוניברסיטה רוצה אקזיט.

נראה כי אובססיית ה"פתרוניות" (Solutionism), כפי שהגדירו זאת מבקרי התרבות ייבגני מורוזוב וברברה ארנרייך, ניכרת בכל: אמונה שאין אתגר שהטכנולוגיה לא יכולה לו, ושאין דבר ראוי יותר מקידום אותה טכנולוגיה (והרווחים שלצידה). ההיבריס הזה לא ייפתר באמצעות אפליקציה. להתמודדות עמו דרושה אוניברסיטה.

בניין מדעי הרוח. אוני' ת"א.
בניין מדעי הרוח. אוני' ת"א.