כל הפוסטים של איתן

ביקורת שפת המיינדפולנס

לא קל להיות ביקורתי בימים אלה. קל להביע דברי ביקורת, אך לא קל לעמוד בפני התגובות. היום, ביקורת מובנת בעיקר כפרובוקציה ולאו דווקא כהזמנה לדיון ענייני, גם אם מורכב, גם אם לא נוח. עניינה של ביקורת הוא האמת – אך האמת היום אינה רלוונטית.

ערעור עמדת הביקורת הוא מאפיין גדול לתקופה. כל עובדה מותמרת בדעה. כל דעה מסתגרת בעצמה. ביקורת פוליטית זוכה ליחס דומה: עמדה שמאלית (כלכלית או מדינית) מתורגמת מיד כעמדה חתרנית, ואף יותר מכך – כעמדת בגידה. כמובן, לא תיתכן דמוקרטיה ללא שיח ביקורתי, ולאור העובדה שהמנגנונים האמונים על כך ועל הרגולציה נשחקים, ואפילו נחשבים מיותרים, ניתן לשאול האם אנחנו אכן חיים בדמוקרטיה? (וכל זאת מבלי להתייחס כלל לסוגיית המיעוטים בארץ ולזכויות האדם בשטחים).

אדגיש: אני מבין דמוקרטיה בעיקר כהגבלת הכוח: בין אם את סמכויות השלטון ובין אם את כוחות השוק. מגבלת הכוח המוחלט היא חיונית. לא תיתכן דמוקרטיה בלא ביקורת, לא תתכן ביקורת בלא מחשבה, ואין בנמצא מחשבה בלא שפה. צמצום השפה הוא צמצום החשיבה, ויש בהחלט כוחות שמנצלים זאת.

מדוע אני מטריח אתכם בכך? מפני שהאקלים התרבותי-פוליטי הזה יוצר היגיון דתי משלו, שמשפיע בצורה עמוקה על האופן בו המסורת הבודהיסטית (לסוגיה) נלמדת במערב. אחד השיאים של התהליך הזה, בעיני, הוא שגשוג המיינדפולנס.

הפוסט-מודרנה מבנה שפה רוחנית-דתית שמשרתת אותה. משרתת את מה? את הנרטיבים הגדול של הפוסט-מודרנה – הכוח והמכשוריות. כיצד? ערעור יסודי של רעיון האובייקטיביות, איון אותה נקודה ערכית ארכימדית המאפשרת את ההבחנה החיונית בין טוב ורע, אמת ושקר כחלק מערעור השפה, פסילת הלגיטימציה לביקורת ורגולציה, האדרת האינדיווידואליזם הקיצוני המקדש את האוטנטיות של עצמי, אני ושלי ("לך עם האמת שלך!"), שגשוג בועתי של כלכלה "חופשית" המרחיבה פערים חברתיים ופטורה מבקרה ואכיפה. וכל זאת תוך שמירה על פסאדה דמוקרטית.

אך למה כוונתי בהיגיון דתי התואם ומשרת את אלה? דוגמה לכך, הרווחת בעשורים האחרונים, נעוצה באידיאל הרוחני הנפוץ המכונה "עמדה לא שיפוטית". שיפוטיות, כחלק מביקורת השפה הניאו-ליברלית, אינה רלוונטית כיום: ישנן עובדות אך גם עובדות חלופיות. כלומר ששיפוטיות היא שליליות. היא מבאסת. באנו להיות מאושרים. אל תהרוס. שיפוטיות היא עדות לתודעה מסוכסכת. גש לטהר את תודעתך – ואז נדבר.

אידיאל חוסר השיפוטיות, הנפוץ בשפת הניו-אייג' בכללותה, מודגש כאמור בפרסומים הרבים הקשורים במיינדפולנס. שמתי לב שהשיווקיות של המיינדפולנס, השפה בה השיטה הזאת משווקת ומפורסמת ברשתות החברתיות ומובנת ברבים, מדגישה ומהללת את חוסר השיפוטיות כאחד מערכיה החיוביים ביותר. הקביעה (ה"מוכחת מדעית!") היא שטוב ללמוד ולתרגל שהות יזומה בעמדה לא-שיפוטית כלפי התכנים המנטליים השוצפים בתודעתנו, בעודנו מתרגלים מדיטציה.

בעוד שאני מבין כי יש ערך בהתנסות שכזאת, ואף בטיפוח יכולות של השתוות הנפש, השקטה והכלה, אשר ניתן לתרגם במובן מסוים כאי-שיפוטיות, הרי שנוצר כאן מדרון חלקלק שצריך להיזהר בו. אם לא נשים לב, תרגול של אותה מודעות לא שיפוטית יכול לעודד קהות אתית ואדישות אזרחית-חברתית-קהילתית.

אני יודע שיש מבין מתרגלי המיינדפולנס שעוסקים בעזרה לחברה, מתנדבים באי-אילו מקומות ושואפים לסייע ככל שניתן ובכל מיני שדות פעולה. עם זאת, אני חושש שהם מעטים ויוצאי דופן. מדוע? מפני שהשפה של הרוחניות העכשווית, ובתוך כך שפת המיינדפולנס, היא שפה אינדווידואלית מובהקת, שמשקפת ומאשררת מגמות תרבותיות-חברתיות שעניינן אינו החברה, האזרחות הטובה, החסד, החמלה, המשפט, הצדק, וכל מה שעושה אותנו לקהילה מתפקדת והגונה. להיפך: שפת הרוחניות העכשווית מהללת את האני, עצמי, שלי, חווייתי, תודעתי, גורלי ואושרי. ניתן לראות בכך שפה תאגידית. הפרטת האתיקה הדתית העתיקה למיכשוריות רוחנית מודרנית. זאת אינה שפה של חמלה וסולידריות.

אדגיש שוב: אני יודע שיש שמתרגלים מיינדפולנס ופועלים בכנות רבה ובהתמדה בעשיית טוב ועזרה לזולת, ואני משבח את פועלם. עם זאת, איני יכול שלא לחשוש מהאופן בו המסורת המערבית-בודהיסטית הזאת מנסחת את האידיאלים המכוננים לה. מדוע השילוב "דהרמה מעורבת חברתית" צורם לרבים כל כך? מדוע ישנה הדרה של השיח החברתי-פוליטי מסנגהות כה רבות?

שדה חיוני לפעילות קהילתית-אזרחית תקינה הוא השדה הפוליטי. העובדה שהשיח הבודהיסטי המערבי, כמעט ללא עוררין, מדיר מתוכו את הדיון הפוליטי-אזרחי, ראויה לתשומת ליבנו. זאת מפני שבסופו של דבר, עבודה רוחנית אינה רק מה שקורה בתודעתי. היא אתיקת היום-יום שלי. התנהגותי ופעולותיי.

אני לא מתכוון לביהביוריזם מטריאליסטי מנוכר, אלא פשוט מבקש להפנות את תשומת הלב לשפת המיינדפולנס המתאפיינת באידיאליזם פסיכולוגיסטי שמדיר מתוכו את האתיקה. מדיר מתוכו את השאלות הקיומיות המיידיות לנו בשעה הזאת. המועקות הגדולות של התקופה דורשות מענה חברתי, קהילתי, אתי. העיסוק הבלתי-פוסק בתודעה הוא הסחת הדעת מנושאים אלה.

נוסף על כל זאת, טוב לזכור שתרגולים מדיטטיביים אשר שמו את אידיאל חוסר השיפוטיות, את "תודעת המראה" או "תודעת הריקות הרחבה" בלב משנתם, נפוצו לאורך ההיסטוריה הבודהיסטית. עם זאת, תרגולים אלה (בעצם – מסורות אלה) זכו לביקורת רבה. חייהם של נזירי העבר שתרגלו את מדיטציות הדממה השונות, ואשר כתבו אודות נפלאות "התודעה אשר מעבר לדברים", היו כרוכים ביום-יום של לימוד מתמשך ומעמיק בכתבים, בדין ודברים עם אב המנזר והקהילה הנזירית, בפעולות חיים ומלאכות שדרשו קבלת החלטות, הכרעות אתיות, וכן – גם שיפוטיות לא מעטה.

במובן זה, הדיאלקטיקה העדינה של חיים אקטיביים בקהילה, של למדנות ודיסקורסיביות, ומצד שני של הפנמה, דממה וחוסר דיסקורסיביות, אינה מתקיימת בשפה הפופולרית והאידיאליסטית שבה משווק המיינדפולנס. יתכן ודיאלקטיקה זאת מתקיימת במפגשי התרגול עצמם, אבל אני סבור ששפת המיינדפולנס גולשת להפשטה נוחה, אטרקטיבית, שלא מאפשרת את המורכבות החכמה שהמסורת עצמה מלמדת אותנו. משהו במורכבות ובביקורתיות, ואף בספקנות הבודהיסטית ההיסטורית, נעלם.

יש חשבון לנכונות שלנו להקריב את יכולות השיפוט לטובת איזשהו אידיאל טהרני של וודאות אפיסטמית (תובנה, אושר, שלווה וכולי). כפי שמצביע על כך משה הלברטל במאמרו 'התעלות עצמית, הקרבה ואלימות': "בכל מקרה שמצפון הוא שמוקרב בשם האמונה, יהיה אדם נוסף הסובל באופן ממשי מכך שאדם אחר הקריב את מצפונו."

אני חושש שייתכן ונגלה כי שפת מסורת המיינדפולנס מקריבה את המצפון בכך שהיא מקריבה את השיפוטיות. הרי מאז ומועלם היה מתח בין שפה ודממה במסורת הבודהיסטית, אך אף צד לא הוכרז כמנצח. אף צד גם לא הפסיד. היכן מסורת המיינדפולנס ממוקמת בדיון הנמשך הזה אם אופני הניסוח שלה מכריעים לטובתה של דממה לא שיפוטית?

החמלה שאנו נדרשים לה היום מחייבת אותנו להיות שיפוטיים. מחייבת אותנו להתנגדות מודעת בפני עוולות. המבחן הסופי – מבחן הקצה – של כל דת או דרך רוחנית הוא האתיקה שהיא מקיימת. וכל עוד הדיון הבודהיסטי במערב שבוי בהקסמות פסיכולוגיסטית, מעורר ההשראה ומאלפת ככל שתהיה, אני חושש שהחשבון יהיה בהתאם. המצפון מוקרב וכולנו עדים להשלכות.

————

ביום שישי האחרון דיברתי על נושא זה במפגש "שבילים רבים דהרמה אחת" שנערך בסמינר הקיבוצים, בעקבות ובהשראת עבודותיהם של צ'ארלס טיילור וברברה ארנרייך. בהזדמנות זאת, אני מבקש להודות לאילן לוטנברג ואבי פאר ולכל יתר המארגנים, על כך שהם מאפשרים לנו להמשיך ולהיפגש ולהתדיין בסוגיות חשובות שכאלה.

להלן וידאו של הרצאתי. אני ממליץ להיכנס לדף היוטיוב הזה ולצפות בכל יתר ההרצאות מאותו יום. 


הודעה על מפגש – בודהיזם במאה ה-21

סדרת מפגשי "שבילים רבים – דהרמה אחת"

בודהיזם במאה ה-21

יום שישי, 5 באוקטובר 2018

10:00-13:30

סמינר הקיבוצים, אודיטוריום 70, דרך נמיר 149, תל-אביב

 משתתפים:

פרופ' יעקב רז, ד"ר איתן בולוקן, מתי ליבליך, יובל אידו טל, ערן הרפז

מנחים: אילן לוטנברג ואבי פאר

להרשמה לחץ/י כאן

* * *

הדרך הבודהיסטית שראשיתה לפני למעלה מאלפיים וחמש מאות שנים, נחשפה למערב רק לפני כמה עשורים, ומאז היא פורחת, משגשגת ומשתנה, עד שיש המכנים את "הבודהיזם המערבי" כזרם הרביעי, לצד שלושת האסכולות הבודהיסטיות המסורתיות (תהרוואדה, מהאיאנה ו-וג'ריאנה).

תהליך זה מעלה שאלות נוקבות לגבי מאפייניו של הבודהיזם במערב, ועד כמה נשמר הקשר האותנטי שלו למקורותיו:  

· היכן עובר הגבול בין הצורך בהתאמה לעולם המודרני לבין הסכנה של שחיקת הדרך הבודהיסטית?

· מה ראוי לאמץ מן הבודהיזם? האם להסתפק בו כפילוסופיה אקזיסטנציאליסטית, או כתורת נפש המתכתבת עם גישות פסיכולוגיות של הגל השלישי, או כדרך חיים הדורשת אמון ומחויבות?

· מהי המשמעות של אימוץ והפנמת עקרונות מרכזיים בדרך הבודהיסטית – חוק הקרמה, ההתהוות המותנית, העדר אני קבוע – בחיים בעידן המודרני?

· מהי חשיבותה של סנגהה בתרבות המטפחת אינדיבידואליזם והשגיות?

במפגש זה נדון בשאלות האלה ובמשמעותן עבורנו כלומדים ומתרגלים של הדרך הבודהיסטית במאה ה-21. 

נשמח אם תיידעו גם את חבריכם או כל מי שהנושא עשוי לעניין אותו/ה

"שבילים רבים – דהרמה אחת", הינה סדרת מפגשים העוסקת בנושאים שונים מנקודות המבט של המסורות השונות בדרך הבודהיסטית. כל מפגש כולל תרגול מדיטציה מודרך, פאנל של מורים נציגי המסורות השונות, ופרק זמן לשאלות ותשובות.

 עלות המפגש: 50 ₪.

– הסכום מיועד לכיסוי הוצאות המפגש, לאחזקת ולתפעול האתר, להפקת כתב העת וספרי דהרמה ולכל הוצאות התפעול השוטפות של "בודהיזם בישראל".

– בסיום המפגש תינתן אפשרות לתרום למורים כנדיבות הלב. (דאנה). 

– מי שידו אינה משגת לשלם סכום זה, מוזמן בלב פתוח לבוא ולשלם כפי יכולתו.

 על המשתתפים:

 פרופ' יעקב רז

פרופסור אמריטוס ללימודי יפן וזן בודהיזם באוניברסיטת תל אביב ומחברם של ספרים ומאמרים רבים בנושא בודהיזם וזן בודהיזם. הקים במשותף עם הפסיכולוג נחי אלון את 'פסיכו-דהרמה' – מרכז לאימון וליישום הדהרמה בחיי היומיום. שותף בפעילויות רבות לקידום הידברות וסובלנות בחברה הישראלית.

 ד"ר איתן בולוקן

חוקר של הפילוסופיה וההיסטוריה של אסכולת הזן ומחשבתו של דוגן, כמו גם של פילוסופיה השוואתית והדיאלוג הבין דתי. למד ותרגל זן ביפן וכן עסק במחקר באוניברסיטת קומאזאווה שבטוקיו. כיום מלמד בחוג ללימודי אסיה באוניברסיטת ת"א. מבין ספריו: "בתוך השלג הדק: שירת הזן של דוגן וריוקאן" (קשב לשירה, 2011), "בידיים ריקות שבתי הביתה: פסוקי זן" (עם דרור בורשטיין, הליקון-אפיק, 2015), "הבוקר בא תמיד: שירתה של שיבטה טויו" (לוקוס, 2017).

 מתי ליבליך

ממייסדי ומרכזי התכנית לתרפיה מבוססת מיינדפולנס באוניברסיטת בר אילן ומצוות המרכז לחינוך קשוב ואכפתי העוסק בהכשרת אנשי חינוך באוניברסיטת תל אביב. בעלת תואר שני מאוניברסיטת CIIS – California Institute of Integral Studies.
מלמדת ומרצה בתכניות להכשרת מטפלים. למדה ותרגלה באופן אינטנסיבי עם מורים דאואיסטים ובודהיסטיים מטאיוואן, ועד היום מתרגלת ברוח הבודהיזם והדאואיזם, כ-28 שנה. בעלת שנות וותק רבות של הוראה על המפגש בין תורות פסיכולוגיות מזרחיות למערביות.

 יובל אידו טל

המנהל האקדמי בבית הספר פסיכו-דהרמה ללימוד תורת הנפש הבודהיסטית. מרצה בכיר ומורה למדיטציה.  לומד ומלמד במסורת הזן היפני. מתרגם כתבים מסורתיים ומודרניים בתחומים אלה ומחברם של הספרים "בודהיזם מבוא קצר" ו"משירי אוֹגָאווָה יוּקִימִיצוּ".

 ערן הרפז

עוסק במדיטציה ולימודים בודהיסטיים מאז 1991, במהלכן עשה תקופות ארוכות בדממה במנזרים ומרכזי מדיטציה ברחבי העולם. מורה בכיר בעמותת "תובנה". תרגם, יחד עם ד"ר כרמל שלו, את "בודהיזם ללא אמונת", ספרו רב המכר הבינלאומי של סטיבן בצ'לור, שמהווה את העבודה המרכזית הראשונה והמכוננת של מה שמוכּר כיום כבודהיזם חילוני. מנחה מורי מיינדפונלס אודות החכמה הבודהיסטית. ממייסדי ביה"ס היסודי הייחודי "שיח".

* * *

עקב אילוצי האולם שעומד לרשותנו מספר המקומות מוגבל, ולכן אנו מבקשים להירשם מראש באתר "בודהיזם בישראל". 

להרשמה לחץ/י כאן

עצות אל נוכח האיוולת וההשחתה

אם הרחיק אותך המזל מן המקומות המכובדים ביותר במשרת המדינה, תוכל לעמוד על מקומך, ותעזור בקול זעקתך; ואם סוגרים את גרונך – עוד תעמוד ותעזור בשתיקה. לעולם אין מעשה אזרח-טוב חולף לריק: הוא פועל בשמיעת אזניו, במראה עיניו, בחזות פניו, במועל כפיו, בעקשנותו הדוממת, ואפילו בדרך הילוכו.
[לוציוס אנאוס סנקא, "על מנוחת הנפש", בתוך: כתבים נבחרים. תרגום: אהרן קמינקא, דביר: ת"א, התשכ"ב, 73).

אבל זאת היא הנחמה אשר עליך לבחור בה: הן גם באוהל הדל הזה יש מקלט לבעל מידות טובות, והוא עולה בתפארתו על ההיכלות. אם יש צדק במקום הזה, אם צניעות יש, אם חכמה ויראת-חטא יש, ושכל טוב לעשות כל עבודת-חובה ודי תבונה בעניינים האנושיים והאלוהיים. אין המקום צר אם המון הסגולות הנעלות הללו שרוי בתוכו. אין גלות קשה לאדם, אם מידות טובות אלו מלוות אותו שמה.
[ סנקא, "איגרת תנחומים לאימו". שם, 119].

פסלו של סנקא בקורדובה.


לאלה המבקשים לחקות את הדוגמאות הנפלאות והנשגבות של הטוב נאמר: לא להיוואש מן הניסיון להיטיב את דרכם ולשוב אל שלמות המידות ואל החכמה – שיבה המשולה לשיבת נפש נידחת אשר הדיחתה הרשעות, כי שעה שנוהג ה' כרחמיו, הכל הולך למישרין. ואולם רחום הוא ליראיו, העוברים מן ההפקרות אל השליטה-בעצמם ומכים על חטא, ושוקדים לשכך את סערת היצרים ואצים אל חיי רוגע ושלום. […] כן אוסף ה' את התבונה מגלות רבת-שנים ושל נדודים על פני כל […] ומביא אותה ברחמיו מדרך לא דרך אל נתיב מישרין.
[פילון האלכסנדרוני, "על שכר ועונש", בתוך: כתביו הפילוסופיים של פילון. מבחר ערוך בידי יוחנן לוי. עברית: יהושע עמיר. מאגנס: ירושלים, תשל"ה, 86].

פילון ברישום מאת אנדרה טבת, מאה 16

מסגרות לימוד ועיון בשנה הקרובה

בשנה הקרובה אלמד בכמה מסגרות. אשמח לראותכם/ן
קורס סמסטריאלי על אודות הגותו של מורה הזן היפני איהי דוגן באוניברסיטת  תל אביב. בקורס נכיר את חייו של דוגן ועיקרי מחשבתו, תוך קריאה קרובה ברבים מכתביו ורשומות דרשותיו. הקורס נועד לשמש מבוא רחב ומעמיק לקורות חייו, הגותו ומקומו בהתפתחות הפילוסופיה הבודהיסטית. סמסטר א', ימי א' בין 16-18. קישור לרישום.
 
לידה ומוות במחשבת הזן: עיון עומק בחיבוריו של החכם דוגן. סמינר עיוני-טקסטואלי. זהו קורס תמתי שנוגע באחת הסוגיות המרכזיות להגות הזן בפרט והמהאיאנה בכללותה, וכן לפרשנויות השונות שניתנו לה. דוגן נדרש לנושא ברבים מכתביו, ואנו נקרא בהם ונקיים דיון בדבר משמעותם והרלוונטיות שלהם לחיינו. ביה"ס ברושים, פסיכודהרמה, ימי ב' בין 18-20.
 
הרצאה במסגרת סינמטק ת"א אודות היחס הדיאלקטי שבין הממסד הזן בודהיסטי לבין המרחבים, היצרתיות ואף הפראות המחשבתית והאמנותית המאפיינת את תלמידי האסכולה. יום שישי ה-26 באוקטובר, 15:15.
 
"בין האדם לחיה בשירת ההייקו" (בית מיכל, רחובות). שיחה שאקיים עם חברי דרור בורשטיין, במהלכה ננסה לברר את העמדה הלא-מפרידה והחומלת שביסוד השירים והאסתטיקה המאפיינת אותם. יום רביעי, ה- 23 בינואר 2019, 20:30.
 
"בודהיזם במאה ה-21". שיחה במסגרת סדרת המפגשים "שבילים רבים –  דהרמה אחת". סמינר הקיבוצים, יום שישי ה-5 באוקטובר, 9:00 (יחד עם מרצים חברים נוספים).

"התפקיד הדתי של הפילוסופיה ממזרח ומערב: עיונים במפגש היהודי-בודהיסטי". שתי הרצאות שאעביר במכון יד יצחק בן צבי שבת"א, במסגרת הקורס השנתי "על מזרח ומערב". הרצאותיי יעסקו בשאלה המתודולוגית למחקר השוואתי של דתות והרלוונטיות שלו לתקופתנו, וכן בדיאלוג הפילוסופי-אתי שמתקיים בין הגותם של נגרג'ונה ודוגן מצד אחד, והרמב"ם והרמן כהן מצד שני. יום חמישי ה-27 ביוני 2019 (8:30-12:00). במסמך הזה ניתן לקרוא על ראשית המחקר המשווה שאני עורך.

לפעמים האור