הקלטה מתוך מושב שאלות ותשובות בסיומו של מפגש לימוד שנערך בקמפוס ברושים באביב 2016.
https://soundcloud.com/user-974953716/vmwis6nxcix8
קטגוריה: אירועים
את הפוסט הנוכחי אני מבקש להקדיש ליוזמה חשובה שנועדה לסייע לפליטים הרבים בסוריה. הסיוע הוא פרי יוזמה אזרחית ישראלית. ניתן לקרוא על אודותיה בדף הפייסבוק 'לא עומדים מהצד' – ישראל למען נשים וילדים קרבנות הקרבות בסוריה.
המצרכים לאיסוף כוללים חומרי היגיינה ומזון בסיסיים:
טיטולים – בכל הגדלים
מזון תינוקות – מטרנה סימילאק וכדו' לכל הגילאים
פדים (לא טמפונים)
מוצרי היגיינה: שמפו, סבון, משחות שיניים, מברשות שיניים וכדו'.
את המוצרים יש להעביר לאנשי הקשר בנקודות האיסוף הרבות המצוינות בקובץ הזה. האיסוף מסתיים ב-25 בחודש (לחצו על התמונות לפרטים).
–
את הקטע הבא כתבי כעת, בעקבות ערב השירה שקיימנו היום, דרור בורשטיין, אלכס בן-ארי ואנוכי, בבית התרבות "אנזו" אשר בכפר ורבורג. אלו מחשבות שהיו בראשי מזה זמן-מה, והמפגש עם הקהל הערב חידד והבהיר אותן.
————
על הארוך והקצר בשירה היפנית
בעולם הספרות ביפן נהוג לומר כי השירה הקצרה היא ילדתה של זו הארוכה. כי מתוך המשפטים הארוכים והתיאורים המרהיבים – אשר ניסו להקיף את העולם במוטת יומרתם – נותרו קרעים, יפים וצלולים, שקולעים ללב העניין יותר מכל שיטפון מילולי.
את התמורה הזו, ניתן לנסח גם כך: השתלחות השפה, יומרתה להקיף ולומר את כל שניתן, התשוקה הזו לתיאור המושלם, השיבה את המשורר אל האמירה האחת. השיבה אותו אל התיאור השלם – שלם גם (ואולי בעיקר) בזכות נכונותו לבטא עמימות.
זה קרה כשהשפה הניחה לעצמה לאחר תקופה ארוכה בה התישה את עצמה. זו אחת מהסיבות למעבר ההיסטורי שהתרחש בין סוגות הצ'וקה ("שיר ארוך") והרנגה (שירת שרשרת) לסגנון ההייקו.
איפשהו בין קיוטו לטוקיו של המאות ה-13 עד ה-18, פסקו רבים מן המשוררים מהשאיפה להארכת הדברים, אך האריכו את מבטם בדבר האחד, את שהייתם ברגע האחד. המשורר פסק מניתורו הפואטי אל הפסגות ואל הכוכבים, וצלל במילותיו אל עומקו האינסופי של מה שנוכח מולו. של חייו.
רוח ההייקו אינה שוכנת במוטת כנפי השפה, כי אם בדממתן הפועלת של מילים ספורות, מדויקות. המשורר – מילותיו אינן פוערות סדק בעולם וגם אינן שואפות לאיחוי קרעיו, אלא שוכנות בו במקומן. בעת שמחה גדולה, יתכן ויכתוב על הר יושינו: כיצד האביב בוקע בין הענפים הקפואים. בעת עצב וכאב, יתכן ויכתוב על הסדקים הארוכים שבכפות ידיו. על ספסלי העץ הבודדים עמוק בלילה.
לכאורה, קל לכתוב כך. כמה מילים בודדות. רגע אחד. תמונת חיים אחת או שתיים. אך קשה מאד לקלוע לרגישות המתאימה שתהפוך את השיר מתיעוד מרוחק לביטוי קרוב ואף נוגע. הייקו – פירושו שיר שעושה משהו. שיר שנוגע. שיר שמזמין. שיר פתוח. שיר שאינו אלא הדבר האחד שלאורו קמים אין קץ הדברים. כולל תגובתו של הקורא, כולל מילוי ריקותו של השיר בליבו, תחושותיו ועולמו.
ביום ראשון ה-2 באפריל, אשתתף בכנס היהודי-אסיאני החמישי, שיערך באוניברסיטת חיפה. הכנס, פרי יוזמתו המבורכת של ד"ר איתמר תאודור מהחוג ללימודי אסיה באוני' חיפה, יתרכז לראשונה בתחום יפן, בתחום קהילות יהודיות באסיה וכן בדיון מתודולוגי של המפגש הבין-דתי.
הרצאתי (ראו תקציר כאן למטה) תתקיים במושב הנועל של הכנס, שכותרתו: "השיח היהודי-אסיאני: היבטים תיאורטיים". יחד איתי ישתתפו ד"ר יוסי חיות (אוני' חיפה) וראם שטרן (אוני' בר-אילן). אני ממליץ בחום על ההרצאות בכנס. הן פרי מחקר מתמשך של חוקרים שדנים בסוגיה המשווה שנים רבות. אציין כי הכניסה וההשתתפות בלא תשלום.
————————————————————-
על הרצון להשוות בין בודהיזם ויהדות:
קוהרנטיות, חוסר קוהרנטיות ותפקידה של שאלה
ד"ר איתן בולוקן
החוג ללימודי מזרח-אסיה, אוניברסיטת ת"א
שאלת חוסר ההתאמה והקוהרנטיות שבין פרדיגמות מחשבתיות זרות (incommensurability) נותרת גם כיום אחת משאלות היסוד שבחקר פילוסופיה משווה. מצד אחד, ניתן לציין את נימוקיו התקפים של תומאס קון (Kuhn) בדבר חוסר היתכנותו של מפגש הגותי מפרה בין שתי צורות מחשבה כל עוד אין שדה מושגי משותף להן. מצד שני, ניתן לציין את דבריו התקפים לא פחות של דונלד דווידסון (Davidson), כי כל אשר ניתן לזיהוי כשפה ניתן גם להעברה לשפה אחרת, בין אם בהרחבה ובין אם בצמצום.
בהרצאה זו אטען כי בעוד מחקר הפילוסופיה המשווה מביא אל פתחנו את בעיית ההתאמה והקוהרנטיות – ובכך מערער למעשה את היתכנותו של מפגש בין מסורות הגותיות שונות – הרי שיש בעצם אימוץ העמדה השואלת מוצא אל הקוהרנטיות.
על ידי הצגת דוגמאות מתוך מחקר משווה בין מחשבתו של הרמב"ם לעקרונות מרכזיים במחשבה הבודהיסטית לדורותיה, אראה כי בעוד הרצון להשוואה בין מסורות זרות אינו פותר את חוסר הקוהרנטיות, הרי שהמפגש ההגותי אפשרי כל עוד השאלה קיימת. כאן אטען כי תפקידה של פילוסופיה משווה אינה השאיפה לקוהרנטיות, כי אם הנכונות לדיאלוג חרף היעדרותה.
–
–