ארכיון הקטגוריה: שירה

ספר חדש – שירתה של שיבַּטה טוֹיוֹ

אני שמח להודיע כי תרגום חדש מיפנית, פרי עטי, רואה אור בימים אלה בהוצאת ספרי לוקוס. מדובר בתרגום ראשון לעברית של כתבי המשוררת היפנית שיבַּטה טוֹיוֹ שהחלה לכתוב שירה בערוב ימיה, לאחר שחצתה את גיל 90. עורכת התרגום, שסיעה לי רבות בעבודה הממושכת, היא הדס גלעד.

שיבַּטה טוֹיוֹ (2013-1911), נולדה בעיר טוֹג'יקִי-שִי, צפונית-מזרחית לטוקיו, למשפחה של סוחרי אורז אמידה. לאחר נישואים וגירושים חפוזים בגיל צעיר, נישאה שנית וניהלה עם בעלה מסעדה. לשניים נולד בן יחיד. כל חייה נמשכה שיבטה אל עולם האמנויות בכלל ואל הספרות בפרט, אך כתיבת שירה נעשתה חלק בלתי נפרד מיומה רק לאחר שחצתה את גיל 90. ספרה הראשון פורסם בשנת 2010, כשהייתה בת 98, ונמכר ביותר ממיליון וחצי עותקים ביפן.

שירתה, המתורגמת כאן בראשונה לעברית, מציגה את עולם הזקנה על החששות והתסכולים שבו, אך גם בתחושה עמוקה של השלמה והוקרה. שיריה מלמדים אותנו, ולו במעט, על המתחולל בליבו של אדם זקן, הזוכר את קורות העבר ומוקיר את שמחת ההווה.

שיבטה טויו

את הספר "הבוקר בא תמיד" ניתן לרכוש בהנחה במכירה מוקדמת כאן

כאן ניתן לקרוא שירים נוספים מתוך הספר

בחודש הבא נקיים ערב השקה חגיגי. הודעה על כך תפורסם בהמשך

הרוח, אור השמש ואני

הָרוּחַ טָפְחָה עַל דֶּלֶת הַזְּכוּכִית
אָז פָּתַחְתִּי לָהּ — שֶׁתִּכָּנֵס פְּנִימָה
אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ הִצְטָרֵף אֵלֶיהָ
וּשְׁלָשְׁתֵּנוּ פִּטְפַּטְנוּ
“סַבְתָּא, אֵינֵךְ בּוֹדֵדָה כָּאן לְבַדֵּךְ?“
שָׁאֲלוּ הָרוּחַ וְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ
“הָאָדָם תָּמִיד לְבַדּוֹ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר“
הֵשַׁבתְִּי
“מוּטָב לָלֶכֶת בְּדַרְכֵּךְ בְּנַחַת בְּלִי לְהִתְאַמֵּץ כָּל כָּךְ“
צחַָקְנוּ יחַַד
בְּעוֹד הָעֶרֶב יָרַד לְאִטּוֹ

 

וְלֹא מִלָּה עַל נִירְוָנָה

לִפְעָמִים, בְּעוֹדוֹ מְדַבֵּר הַיְנוּ מוֹזְגִים זֶה לָזֶה תֵּה. כְּלוֹמַר טִפּוֹת תֵּה. טַל תֵּה. בּכּוֹסוֹת זְעִירוּת. לפִּיּוֹת זְעִירִים וְשׁוֹתְקִים. בְּאוֹתָם רְגָעִים, כֹּל שֶׁנּוֹתָר הוּא נְשִׁימָתְךָ הָעֲמֻקָּה. לְתוֹךְ הָרִצְפָּה. פְּנִימָה אֶל הַיְּסוֹדוֹת הַחֲבוּיִים. לְהֵעָלֵם בְּכָךְ שֶׁאַתָּה מַעֲלִים אֶת הָעוֹלָם מֵעָלֶיךָ.

אֲבָל, אַחֲרֵי הַכֹּל, זוּ חָכְמָה קְטַנָּה. זְעִירָה כְּמוֹ כּוֹס הַחֶרֶס הַזּוֹ. לֹא נִרְאֶה שֶׁהִיא חוֹלֶמֶת עַל הֵעָלְמוּת. לֹא נִרְאֶה שֶׁהִיא הִכְרִיזָה מִלְחָמָה עַל הָעוֹלָם. הִיא אֵינָהּ רֵיקָה. הִיא מְלֵאָה תֵּה (יַסְמִין). אָז כַּבֵּד אֶת הַמַּעֲמָד וְשֵׁב אִתָּהּ. הַנָּח לָה לִהְיוֹת כּוֹס. וְהַנָּח לְעַצְמְךָ לִהְיוֹת זֶה אֲשֶׁר מֵנִיחַ לַכּוֹסוֹת. כָּעֵת אֲנִי מֵבִין שֶׁזֶּה מה שֶׁלִּמֵּד (וְלֹא רק בַּאֲשֶׁר לַכּוֹסוֹת, כִּי אִם גַּם בַּאֲשֶׁר למַהֲלוּמוֹת הַחֲרָטָה וְהַגַּעְגּוּעַ. מְתִיקוּת הַתְּשׁוּקָה. הַנְּדִידָה הַנִּמְשֶׁכֶת בִּימֵי הַחוֹל שֶׁל הַלֵּב).

כָךְ יָשַׁבְנוּ מוּלוֹ וְהִתְחַזֵּינוּ לַסְּלָעִים. גָּדַל עָלֵינוּ טַחַב וְיָרַד עָלֵינוּ גֶּשֶׁם.  בָּאָבִיב, נִצָּנִים עָטְרוּ את רֹאשֵׁנוּ. פִּנּוּ נָשַׁף רוּחוֹת מְתוּקוֹת שֶׁל פְּרִיחָה מְהַסֶּסֶת. וְכֹל זה בְּחֶדֶר קָטָן וְקַר מִדַּי בַּחֹרֶף. הוּא עִרְבֵּב אֶת הָאֲוִיר וּמָזַג לָנוּ זְמַן. לְרֶגַע לֹא חָסַךְ מֵאִתָּנוּ דָּבָר. הָפַךְ אוֹתָנוּ לַעֲשִׁירִים מֻפְלָגִים בַּבְּדִידוּת הַצְּלוּלָה שֶׁל חָכְמָה מְאֻחֶרֶת. אוֹתָהּ חָכְמָה הַנּוֹשֶׁקֶת כָּעֵת לְעֵינֵי וְלוֹחֶשֶׁת:

הוּא. הַחֶדֶר. כּוֹסוֹת הַתֵּה. אֲנַחְנוּ שֶׁשָּׂמַחְנוּ לָקוּם. וְאֵיךְ שֶׁנִּגְמַר הַזְּמַן וְלֹא יָדַעְנוּ מָה עַכְשָׁו.

 

 

לזכרו של אוהב חתולים

את הרשימה הקצרה הזו אני מבקש להקדיש לזכרו של מֵדָ"ן נֵרִיָּה, אשר נפטר לפני כשנה בגיל 85. לא הכרתי את מד"ן, אך התרגשתי מאד מהכתבה שפורסמה ב"הארץ" אודות חייו, שירתו ודאגתו לבעלי-חיים.

מהעולה בכתביו הרבים, כמו גם בספר שיריו שיצא לאחר מותו: "מוקיר דברי נעם", מצטייר אדם רגיש, אדיב ושנון למדי. אהבתו לחתולי הרחוב נודעה בכל רחבי תל-אביב, וההכנסות ממכירת ספר שיריו מוקדשות למען המשך האכלת עשרות (ויתכן שאף מאות) החתולים שהאכיל מדי יום.

הנה דף פייסבוק המוקדש לזכרו של נריה. והנה קישור להזמנת ספר שיריו (ההכנסות, כאמור, קודש למען חתולי הרחוב).

מדן נריה 1

מדן נריה 2

מדן נריה וחתול
מד"ן נריה ז"ל