מתוך ויקרא רבה:
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאָדָם, נֵרְךָ בְּיָדִי וְנֵרִי בְיָדֶךָ, נֵרְךָ בְּיָדִי, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ, כז): נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם, נֵרִי בְיָדֶךָ (ויקרא כד, ב): לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם הֵאַרְתָּ נֵרִי הֲרֵינִי מֵאִיר נֵרְךָ.
—
מתוך "סיפורי דהרמה לילדים", טוקיו: הוזוקן שוטן, 1987.
הקסרית ווּ דְזֶה-טְײֵן (武則天, 624-705) זימנה אליה את הנזיר פָצָנג, האב השלישי לאסכולת "זר הפרחים", כדי שיבאר בפניה את עקרונות תורתו. לאחר שהחליף עמה ברכות, פָצָנג ביקש מהקיסרית שתבוא עמו לחדר סמוך אשר כוסה כולו במראות רחבות: תקרתו הייתה למראה, הרצפה היתה למראה, ארבעת הקירות היו כולם למראות הניצבות מול מראות.
פָצָנג הציב במרכז החדר פסל של הבודהה והבעיר נר בחיקו. האפלה ניצתה באחת. "מופלא! כה מופלא!" אמרה הקיסרית, ועיניה הוארו באור שזרח מריבוא ההשתקפויות שהיקפו אותה.
פָצָנג אמר: הוד מעלתך, כך היא כוּליות המציאות על ריבוא פניה: בכל מראה משתקפת דמותו הזורחת של הבודהה הניצב במרכז החדר; ובה בעת כל אחת מוארת בהשתקפותן של יתר המראות. עיקרון ההתמוססות-החודרת-כל בהיר כעת לעיניך. הכל כלול באחד; האחד כלול בהכל. עיקרון המישורים החודרים וחובקים זה את זה בהיר כעת כאורו של הנר אשר במרכז החדר ובריבוא ההשתקפויות. עיקרון התהוותם הבו-זמנית של מישורי הקיום באשר הם, המקיימים ומכלים זה את זה, בהיר כעת כאורו. האור הגדול הזורח כריבוא ההשתקפויות הוא אורו של הנר האחד, ואורו של הנר האחד אינו שונה מאורן של כל ההשתקפויות הזורחות כעת באורו.
–