אני שמח להזמין אתכם לערב שיתקיים ב"זוזו" – גלריה להנעה תרבותית, ויוקדש לשירתה של שיבטה טויו, במהלכו אדבר אודות חייה, כתיבתה, תובנותיה וגם אודות תהליך תרגום שיריה לעברית.
תאריך: 13.12.18 (ה'), בשעה 20:00.
כתובת: גשר העץ 46, עמק חפר.
להרשמה כתבו מייל לכתובת info@zuzugallery.com .
עלות כניסה: 30 ש"ח.
חוק הנאמנות בתרבות הוא פרובוקציה. הוא ניסיון להלך אימים. כל מי שעיניו בראשו מבין שלא ניתן לשרטט קו מובהק בין האומה, על מורכבותה ושלל גווניה, לבין התרבות שמאפיינת אותה. בין האזרח-האמן, למשל, לבין שפתו, מורשתו ויצירתו. אין אומה בלי תרבות ואין תרבות בלי מורכבות, בלי שאלות נוקבות, בלי העזה, בלי יצירתיות ודמיון, בלי חתרנות. אין תרבות בלי האפשרות לחרוג מהמקובל. גם אם בועט. גם אם בוטה. גם אם כואב.
החריגה היא עקרון דמוקרטי מרכזי. היא מייצרת ומאפשרת שיח רב פנים וקולות, ביקורתי, אמיץ ופתוח. בחריגה, כמובן, אין כוונתי להסתה, איום או דיבה. חריגה אינה שקר ושחיתות. חריגה היא העזה ויצירה: גמישותו השברירית והחיונית של מרחב חופש הביטוי. זהו מרחב קדוש: צריך להיזהר ברצון לשנות אותו בהתאם לגחמותיו של סקטור מסוים. אל תגעו, כי עצם המגע הורס.
החומרה הגדולה בחוק הנאמנות בתרבות היא בנכונותה של המדינה לבצע מניפולציה כוחנית על המרחב הזה. הפעלת כוח הכפייה שלה (חקיקה) כדי להכריע בשאלה מהי תרבות לגיטימית – מה ראוי להיאמר ואת מה יש להשתיק – דומה להעדפתה הברורה את הזרמים הלאומנים-משיחיים של היהדות על פני זרמים אחרים. חקיקה כזאת היא צנזורה. קיומה הוא הגבלה, קביעה שלפיה יש תרבות נכונה ויש תרבות פסולה. יש יהודי "נכון" ויש יהודי כופר. יש נאמן ויש בוגד.
חוק הנאמנות בתרבות הוא מניפולציה על מרחב שמטבעו הוא דינמי, חמקמק ואינו כפוף לקטגוריות בינאריות של נאמנות – "כן או לא". הדרישה לעמוד בקריטריונים מוחלטים שכאלה מעידה בעיקר על פחד ממה שעושה את התרבות למה שהיא – יצירה חדשה ומתחדשת. קולות חדשים. גם התנגדות.
תרבות היא האפשרות לחרוג. החריגה היא המאפשרת את קיומו וחינוכו של האזרח החושב, הסקרן, היוצר, החסין עד כמה שניתן מפני פרובוקציות ומניפולציות כמו חוק הנאמנות עצמו.
ודבר אחרון, ברגע שהמדינה בוחרת לממן תרבות מכספי מסים של כלל האזרחים, חובתה לממן את תוכני התרבות של כלל האזרחים (כל עוד אינם עוברים על החוק הפלילי כמובן). אין לממשלה זכות ליד חופשית ו"חופש מימון" אם המימון כולו הוא מכספי המסים שלנו.
סדרת מפגשי "שבילים רבים – דהרמה אחת"
בודהיזם במאה ה-21
יום שישי, 5 באוקטובר 2018
10:00-13:30
סמינר הקיבוצים, אודיטוריום 70, דרך נמיר 149, תל-אביב
משתתפים:
פרופ' יעקב רז, ד"ר איתן בולוקן, מתי ליבליך, יובל אידו טל, ערן הרפז
מנחים: אילן לוטנברג ואבי פאר
* * *
הדרך הבודהיסטית שראשיתה לפני למעלה מאלפיים וחמש מאות שנים, נחשפה למערב רק לפני כמה עשורים, ומאז היא פורחת, משגשגת ומשתנה, עד שיש המכנים את "הבודהיזם המערבי" כזרם הרביעי, לצד שלושת האסכולות הבודהיסטיות המסורתיות (תהרוואדה, מהאיאנה ו-וג'ריאנה).
תהליך זה מעלה שאלות נוקבות לגבי מאפייניו של הבודהיזם במערב, ועד כמה נשמר הקשר האותנטי שלו למקורותיו:
· היכן עובר הגבול בין הצורך בהתאמה לעולם המודרני לבין הסכנה של שחיקת הדרך הבודהיסטית?
· מה ראוי לאמץ מן הבודהיזם? האם להסתפק בו כפילוסופיה אקזיסטנציאליסטית, או כתורת נפש המתכתבת עם גישות פסיכולוגיות של הגל השלישי, או כדרך חיים הדורשת אמון ומחויבות?
· מהי המשמעות של אימוץ והפנמת עקרונות מרכזיים בדרך הבודהיסטית – חוק הקרמה, ההתהוות המותנית, העדר אני קבוע – בחיים בעידן המודרני?
· מהי חשיבותה של סנגהה בתרבות המטפחת אינדיבידואליזם והשגיות?
במפגש זה נדון בשאלות האלה ובמשמעותן עבורנו כלומדים ומתרגלים של הדרך הבודהיסטית במאה ה-21.
נשמח אם תיידעו גם את חבריכם או כל מי שהנושא עשוי לעניין אותו/ה
"שבילים רבים – דהרמה אחת", הינה סדרת מפגשים העוסקת בנושאים שונים מנקודות המבט של המסורות השונות בדרך הבודהיסטית. כל מפגש כולל תרגול מדיטציה מודרך, פאנל של מורים נציגי המסורות השונות, ופרק זמן לשאלות ותשובות.
עלות המפגש: 50 ₪.
– הסכום מיועד לכיסוי הוצאות המפגש, לאחזקת ולתפעול האתר, להפקת כתב העת וספרי דהרמה ולכל הוצאות התפעול השוטפות של "בודהיזם בישראל".
– בסיום המפגש תינתן אפשרות לתרום למורים כנדיבות הלב. (דאנה).
– מי שידו אינה משגת לשלם סכום זה, מוזמן בלב פתוח לבוא ולשלם כפי יכולתו.
על המשתתפים:
פרופ' יעקב רז
פרופסור אמריטוס ללימודי יפן וזן בודהיזם באוניברסיטת תל אביב ומחברם של ספרים ומאמרים רבים בנושא בודהיזם וזן בודהיזם. הקים במשותף עם הפסיכולוג נחי אלון את 'פסיכו-דהרמה' – מרכז לאימון וליישום הדהרמה בחיי היומיום. שותף בפעילויות רבות לקידום הידברות וסובלנות בחברה הישראלית.
ד"ר איתן בולוקן
חוקר של הפילוסופיה וההיסטוריה של אסכולת הזן ומחשבתו של דוגן, כמו גם של פילוסופיה השוואתית והדיאלוג הבין דתי. למד ותרגל זן ביפן וכן עסק במחקר באוניברסיטת קומאזאווה שבטוקיו. כיום מלמד בחוג ללימודי אסיה באוניברסיטת ת"א. מבין ספריו: "בתוך השלג הדק: שירת הזן של דוגן וריוקאן" (קשב לשירה, 2011), "בידיים ריקות שבתי הביתה: פסוקי זן" (עם דרור בורשטיין, הליקון-אפיק, 2015), "הבוקר בא תמיד: שירתה של שיבטה טויו" (לוקוס, 2017).
מתי ליבליך
ממייסדי ומרכזי התכנית לתרפיה מבוססת מיינדפולנס באוניברסיטת בר אילן ומצוות המרכז לחינוך קשוב ואכפתי העוסק בהכשרת אנשי חינוך באוניברסיטת תל אביב. בעלת תואר שני מאוניברסיטת CIIS – California Institute of Integral Studies.
מלמדת ומרצה בתכניות להכשרת מטפלים. למדה ותרגלה באופן אינטנסיבי עם מורים דאואיסטים ובודהיסטיים מטאיוואן, ועד היום מתרגלת ברוח הבודהיזם והדאואיזם, כ-28 שנה. בעלת שנות וותק רבות של הוראה על המפגש בין תורות פסיכולוגיות מזרחיות למערביות.
יובל אידו טל
המנהל האקדמי בבית הספר פסיכו-דהרמה ללימוד תורת הנפש הבודהיסטית. מרצה בכיר ומורה למדיטציה. לומד ומלמד במסורת הזן היפני. מתרגם כתבים מסורתיים ומודרניים בתחומים אלה ומחברם של הספרים "בודהיזם מבוא קצר" ו"משירי אוֹגָאווָה יוּקִימִיצוּ".
ערן הרפז
עוסק במדיטציה ולימודים בודהיסטיים מאז 1991, במהלכן עשה תקופות ארוכות בדממה במנזרים ומרכזי מדיטציה ברחבי העולם. מורה בכיר בעמותת "תובנה". תרגם, יחד עם ד"ר כרמל שלו, את "בודהיזם ללא אמונת", ספרו רב המכר הבינלאומי של סטיבן בצ'לור, שמהווה את העבודה המרכזית הראשונה והמכוננת של מה שמוכּר כיום כבודהיזם חילוני. מנחה מורי מיינדפונלס אודות החכמה הבודהיסטית. ממייסדי ביה"ס היסודי הייחודי "שיח".
* * *
עקב אילוצי האולם שעומד לרשותנו מספר המקומות מוגבל, ולכן אנו מבקשים להירשם מראש באתר "בודהיזם בישראל".
אם הרחיק אותך המזל מן המקומות המכובדים ביותר במשרת המדינה, תוכל לעמוד על מקומך, ותעזור בקול זעקתך; ואם סוגרים את גרונך – עוד תעמוד ותעזור בשתיקה. לעולם אין מעשה אזרח-טוב חולף לריק: הוא פועל בשמיעת אזניו, במראה עיניו, בחזות פניו, במועל כפיו, בעקשנותו הדוממת, ואפילו בדרך הילוכו.
[לוציוס אנאוס סנקא, "על מנוחת הנפש", בתוך: כתבים נבחרים. תרגום: אהרן קמינקא, דביר: ת"א, התשכ"ב, 73).
אבל זאת היא הנחמה אשר עליך לבחור בה: הן גם באוהל הדל הזה יש מקלט לבעל מידות טובות, והוא עולה בתפארתו על ההיכלות. אם יש צדק במקום הזה, אם צניעות יש, אם חכמה ויראת-חטא יש, ושכל טוב לעשות כל עבודת-חובה ודי תבונה בעניינים האנושיים והאלוהיים. אין המקום צר אם המון הסגולות הנעלות הללו שרוי בתוכו. אין גלות קשה לאדם, אם מידות טובות אלו מלוות אותו שמה.
[ סנקא, "איגרת תנחומים לאימו". שם, 119].
–
לאלה המבקשים לחקות את הדוגמאות הנפלאות והנשגבות של הטוב נאמר: לא להיוואש מן הניסיון להיטיב את דרכם ולשוב אל שלמות המידות ואל החכמה – שיבה המשולה לשיבת נפש נידחת אשר הדיחתה הרשעות, כי שעה שנוהג ה' כרחמיו, הכל הולך למישרין. ואולם רחום הוא ליראיו, העוברים מן ההפקרות אל השליטה-בעצמם ומכים על חטא, ושוקדים לשכך את סערת היצרים ואצים אל חיי רוגע ושלום. […] כן אוסף ה' את התבונה מגלות רבת-שנים ושל נדודים על פני כל […] ומביא אותה ברחמיו מדרך לא דרך אל נתיב מישרין.
[פילון האלכסנדרוני, "על שכר ועונש", בתוך: כתביו הפילוסופיים של פילון. מבחר ערוך בידי יוחנן לוי. עברית: יהושע עמיר. מאגנס: ירושלים, תשל"ה, 86].
