ביום ראשון ה-2 באפריל, אשתתף בכנס היהודי-אסיאני החמישי, שיערך באוניברסיטת חיפה. הכנס, פרי יוזמתו המבורכת של ד"ר איתמר תאודור מהחוג ללימודי אסיה באוני' חיפה, יתרכז לראשונה בתחום יפן, בתחום קהילות יהודיות באסיה וכן בדיון מתודולוגי של המפגש הבין-דתי.
הרצאתי (ראו תקציר כאן למטה) תתקיים במושב הנועל של הכנס, שכותרתו: "השיח היהודי-אסיאני: היבטים תיאורטיים". יחד איתי ישתתפו ד"ר יוסי חיות (אוני' חיפה) וראם שטרן (אוני' בר-אילן). אני ממליץ בחום על ההרצאות בכנס. הן פרי מחקר מתמשך של חוקרים שדנים בסוגיה המשווה שנים רבות. אציין כי הכניסה וההשתתפות בלא תשלום.
————————————————————-
על הרצון להשוות בין בודהיזם ויהדות:
קוהרנטיות, חוסר קוהרנטיות ותפקידה של שאלה
ד"ר איתן בולוקן
החוג ללימודי מזרח-אסיה, אוניברסיטת ת"א
שאלת חוסר ההתאמה והקוהרנטיות שבין פרדיגמות מחשבתיות זרות (incommensurability) נותרת גם כיום אחת משאלות היסוד שבחקר פילוסופיה משווה. מצד אחד, ניתן לציין את נימוקיו התקפים של תומאס קון (Kuhn) בדבר חוסר היתכנותו של מפגש הגותי מפרה בין שתי צורות מחשבה כל עוד אין שדה מושגי משותף להן. מצד שני, ניתן לציין את דבריו התקפים לא פחות של דונלד דווידסון (Davidson), כי כל אשר ניתן לזיהוי כשפה ניתן גם להעברה לשפה אחרת, בין אם בהרחבה ובין אם בצמצום.
בהרצאה זו אטען כי בעוד מחקר הפילוסופיה המשווה מביא אל פתחנו את בעיית ההתאמה והקוהרנטיות – ובכך מערער למעשה את היתכנותו של מפגש בין מסורות הגותיות שונות – הרי שיש בעצם אימוץ העמדה השואלת מוצא אל הקוהרנטיות.
על ידי הצגת דוגמאות מתוך מחקר משווה בין מחשבתו של הרמב"ם לעקרונות מרכזיים במחשבה הבודהיסטית לדורותיה, אראה כי בעוד הרצון להשוואה בין מסורות זרות אינו פותר את חוסר הקוהרנטיות, הרי שהמפגש ההגותי אפשרי כל עוד השאלה קיימת. כאן אטען כי תפקידה של פילוסופיה משווה אינה השאיפה לקוהרנטיות, כי אם הנכונות לדיאלוג חרף היעדרותה.
–
–
