עושה רושם שאין עכשיו דבר רחוק יותר מאיתנו מאשר חוכמה. רחקנו מאד מענווה, שכל ישר וחסד. מילים כה אנכרוניסטיות ונאיביות לאקטואליה כה צינית. חוכמה דקה מול קנה של טנק. הדבר המוחשי ביותר כעת הוא כאבם של רבים ומותם המיותר של רבבות. בתים, רחובות, בעלי חיים, אוצרות תרבות וטבע – מושג כלשהו של עתיד – הכל אבק ודם. מאד מוזר לכתוב עכשיו על חוכמה. אולי באמת טובה שתיקה? אולי דווקא עכשיו טוב להזכיר לעצמנו שיש עולם שראוי לתקווה? שיש טעם בדברים העדינים ביותר והעמוקים ביותר בליבנו, שיכולים להשיב אותנו מהתהום שהיא מלחמה? בשבוע הבא באוניברסיטת ת"א אבקש להתייחס לכך בשיחה עם פרופ' מנחם לורברבוים. האירוע פתוח ללא הרשמה או תשלום ויערך בשעה 14:15 בחדר 496 בבניין גילמן.
–