קטגוריות
אירועים שירה תרגומים

ערב הייקו במוזיאון טיקוטין

ביום חמישי הבא, ה-23 בחודש במוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית:

ערב השקה לספר קֹמֶץ, הייקו בעברית  2015-2016.
הספר הינו מבחר שירי הייקו, מתוך אתר "ירח חסר" שכתבו וערכו:

איתן בולוקן (מתרגם מיפנית, מרצה וחוקר דתות)
דרור בורשטיין (משורר, סופר, מתרגם)
אלכס בן-ארי (משורר, עורך ומתרגם)
יובל אידו טל (מורה זן, משורר ומתרגם)
ליאת קפלן (עורכת שירה ומשוררת)
יעקב רז (מורה זן, משורר, סופר, מתרגם מיפנית)

במפגש יקראו המשוררים את הספר וישוחחו עם הקהל, בין השאר על הסוגיות הבאות:
מהי שירת הייקו? מאלו מקורות תרבותיים ולשוניים היא נובעת? מה סוד קסמה האוניברסלי? האם ניתן לכתוב הייקו עברי? מה ערכה של שירת הייקו בנוף העכשווי של התרבות והספרות הישראלית?

עלות כניסה: 30 ש"ח כולל כניסה למוזיאון ולתערוכות החדשות.
להרשמה לחצו כאן

 

1108_haiku_newsletter

קטגוריות
כללי שירה תרגומים

המתרגם כאיש שלג

זהו אחד משירי החורף היפים שאני מכיר. כתב אותו המשורר האמריקאי וולאס סטיבנס בשנת 1921. כאן ניתן להאזין לדקלום  יפה של המקור.
הכנתי לשיר כמה גרסאות תרגום. הנה אחת מהן.

אני מציע לקרוא לאט.

—-

איש השלג / וואלס סטיבנס

על לבך להיות ליבו של חורף
כדי שתוכל להבחין
בכפור שעל ענפי האורנים
המכוסים שלג

ועליך לדעת קור
זמן רב
כדי להביט במחטי הברוש עמוסי הקרח
אשוחים קוצניים
מנצנצים רחוק בשמש ינואר

ולא לחשוב כלל על סבל
עם רחש הרוח
עם רחש כמה
עלים בודדים

אלו רחשי הארץ כולה
המלאה באותה הרוח
הנושבת באותו מקום עירום

עבור המקשיב
אשר מקשיב בשלג
ומבחין
בכלום עצמו
בכלום אשר איננו
ובכלום
אשר ישנו

——
לא רק שהשיר מביא את עבודת התרגום אל הקצה, במיוחד בבית האחרון, אלא שהוא – בפני עצמו – משמש הנחייה לתרגום.

השורה הראשונה: "על לבך להיות ליבו של חורף/ כדי שתוכל להבחין בכפור" הוא הנחיית תרגום פשוטה מאד ועמוקה מאד. שכן, כדי להבחין על ליבנו להיות עם הדבר בו אנו מבחינים. זו פעולת הקדשה (קדושה?), בה המשורר או המתרגם עושה את ליבו לאחד החומר אותו הוא מתרגם. לא הייתי ממליץ למישהו לתרגם חומר אשר ליבו אינו "אחד איתו". במובן הזה, אני לא אוהד של תרגום עסקי או טכני, חרף הבנתי את חשיבותו. עשו את לבכם לכדי ליבו של אקהרט, שייקספיר או לאו-דזה, וראו כיצד זה מחייה את מילותיכם.

גם הבית האחרון הוא הנחיית טובה. יש קשר עדין מאד בין הקשבה ובין יצירה. הקשבה כה דקה, עד שניתן להבחין בכל שישנו ובלא-כלום אשר נוכח בו. כמו בהתבוננות אל הים הגדול, אל הגלים והקצף והשחפים. היכן גרגרי החול? היכן הבועות? כאשר מתבוננים ממושכות בים הרי שאין כל ים. איש השלג אינו מבחין בכך שהוא הולך ונמס. הוא יודע רק חורף.

השיר הוא הנחיית כתיבה יוצאת דופן. הנחיית תרגום מדוייקת. הוא מבטא את הקשב הדרוש למלאכה הזו. את הקשב הדרוש לכל מלאכה.

wallace-stevens
וולאס סטיבנס

קטגוריות
אירועים דוגן תרגומים

הזמנה להרצאה

הכנס הישראלי השני בנושא שפה, תרבות וחברה באסיה
אוניברסיטת חיפה

תרגום כתבי דוגן:
הרהורים ואתגרים בעקבות הכנת כתב היד העברי

ד"ר איתן בולוקן, אוניברסיטת תל אביב

האתגרים הכרוכים במלאכת התרגום העברי לכתביו של מורה הזן היפני דוגן – בן המאה השלוש עשרה – הינם גדולים מאד. לעיתים נדמה כי עצם השאיפה ליצירת תרגום עברי בהיר ומדויק לכתביו, כזה אשר יהיה נאמן לתוכן כמו לסגנון, אינה יותר ממשאלת לב. הדבר נכון למלאכת התרגום באשר היא, אך יתכן ששפתו של דוגן – ועלם הדימויים הרחב בו הוא משתמש – מציבים אתגר גדול במיוחד.

הדקדוק הקדום, שפע המונחים הבודהיסטיים, התחביר הנזיל והקטוע, ריבוי משפטי הזיקה, המבואות מתוך מסורות הצ'אן, ומעל לכל אלה – השאלה המתמדת בדבר הבנת פשר דבריו. חיבוריו של דוגן הם מהעמוקים שנכתבו במסורת הזן ובאותה הנשימה גם בין המתמיהים ביותר. במקרים רבים נותר המתרגם משתומם לנוכח כתב המקור, נדחק אל עבר ניסוחים מלאכותיים ופרפרזות אשר רחוקים מסגנון המקור ומכוונתו.

בהרצאה אדגים את המורכבות הרבה שבתרגום כתבי דוגן, תוך התמקדות בטיוטות בכתובים מתוך שני חיבורים מרכזיים להגותו: ה"גנג'וֹקוֹאַן" 現成公案 וה"בֶנְדּוֹוַה" 弁道話. אציג את מהדורות כתבי המקור השונות, את אופן ביאור אוצר המונחים הבודהיסטיים, את ניתוח התחביר והדקדוק וכן את החשיבות הגדולה (כמו גם הסכנה) שבהיוועצות בספרות פרשנית יפנית מודרנית. אשאל כיצד כל אלה מאפשרים – חרף היומרה – את התקנתה של גרסה עברית נהירה.

ההרצאה תתקיים במושב "מעבר למציאת המילה המתאימה: סוגיות בתרגום". יחד איתי ישתתפו מוריי וחבריי: מיכל דליות בר, יעקב רז ואירית וינברג. יום רביעי, ה-21 בדצמבר (13:30-15:30), מגדל המצפור. 

 

20161027_130814-1
חלק מהספרות הפרשנית לכתבי דוגן. כאב הראש של המתרגם.

קטגוריות
כללי תרגומים

לזכרו של דוֹאֶן גוּהוֹ

אתמול נפטר חברי הטוב, נזיר הזן דוֹאֶן גוּהוֹ 道圓求法, ממחלה ממושכת.

דוֹאֶן גוּהוֹ היה נזיר סוטו-זן ממוצא ספרדי, שחי מזה 18 שנים ביפן. שמו המקורי הינו מיגל מרינו (Miguel Merino). שנינו תרגלנו במנזר רינסנג'י שבטוקיו. הוא היה הנזיר האחראי על הטקסים השונים ועוזרו האישי של המורה שלי, אדה שינג'ין רושי.

דוֹאֶן לא ידע אנגלית ואני לא ידעתי ספרדית. רוב הזמן פטפטנו ביפנית מאומצת של זרים. מגזימים בכוונה וברוח שטות את השימוש בשפה הרשמית – הוא במבטא ספרדי מתגלגל, אני במבטא ישראלי חורק. כך שהבנו לחלוטין האחד את השני, וגם ממש לא הבנו אחד את השני. זה היה קואן חברי עמוק ונפלא ששנינו הצענו זה לזה בכל פעם. פותרים אותו בכך שמשחררים אותו מעול הפתרון. גם זה סוג של הבנה.

דוֹאֶן היה מי שהכין אותי לטקס הנדרים שלקחתי על עצמי. הוא התרשם מאד מהגלימה הקטנה שתפרתי במשך שנה כהכנה לטקס, וצחק בקול גדול כשאיבדתי אותה (סיפור לפעם אחרת). יחד עם המורה שלי, דוֹאֶן היה הנזיר אשר ניהל את הטקס. שלט בכל תנועה ובכל נוהל.

מאז שחזרתי לישראל נהגנו להתכתב אחת לכמה שבועות. דוֹאֶן היה בקיא מאד בכתבי דוגן, ופעמים רבות עזר לי להשיג חומרי קריאה שלא יכולתי להזמין מהארץ. בשנה שעברה הודיע לי שחלה. ההתכתבויות הלכו ופחתו. בשלב מסוים כתב לי בקצרה כי חזר לספרד, לשהות לצד המשפחה. מאז עברו כמה חודשים של דממה. הבוקר נודע לי כי נפטר.

במסורת הסוטו נהוג לזמר את הקטע הקצר הבא ששמו "כתב בשבח השיירים" (舎利礼文, שַרִי-רַימוֹן). מזמרים כך ביום קבורתו של מורה, בן משפחה, אדם קרוב או חבר. אלו הן סה"כ שבעים ושתיים סימניות שקוראים שוב ושוב בצורה רציפה. דוֹאֶן לימד אותי כיצד לזמר את הטקסט הקצר הזה (כנראה שהמבטא שלי באמת לא הבהיל אותו), ואני מבקש כעת להקדיש לזכרו את התרגום להלן, שהכנתי – תחת מעטה של עצב גדול – הבוקר.

לזכרו של דוֹאֶן גוּהוֹ (מיגל מרינו)

אנו קדים בכל ליבנו
לשיירי גוף האמת
של הטטהאגתה שיקמוני
אשר להם סגולות שלמות לאין קץ
אנו קדים לבסיס קרקע גוף הדהרמה
מקדש המציאות כולה
בגופנו הגלוי
אנו חולקים כבוד
מתמזג בנו מתמזגים בו
בחסד חמלתו של בודהה
מגשימים ערות
בכוחו של בודהה
מיטיבים עם כל היצורים
מעוררים את שאיפת הלב לערות
מיישמים את דרכי הבודהיסטווה
כך באים בשלווה שלמה
חכמה גדולה בהשתוות ובתואם
אנו קדים כעת בכל ליבנו

white