על חברות טובה – בעקבות סוטרת הלב

לאחרונה יצא לי ללמד את סוטרת הלב, או בשמה המלא "מַהַא פְרַגְ'נִיָא פַארַאמִיטַה הְרְדַיַה סוּטְרַה" ("סוטרת הלב של החכמה השלמה"), בכמה מסגרות שונות. מצאתי כי טוב לגשת אל הטקסט החשוב הזה, שככל הנראה נכתב במקור בסינית במהלך המאות הראשונות לס', לא רק למען לימוד הסוגיות הפילוסופיות המרכזיות שעולות בו, אלא – ואולי בעיקר – ככזה שעוסק בחברות קרובה בין שני אנשים; חברות כנה בין שתי דמויות הלומדות את הדרך.

סוטרת הלב מציגה בפנינו מפגש בין אַוַולוֹקִיטֵשְוַורַה, הבודהיסטווה של החמלה, לבין, שָארִיפוּטְרַה, עליו נאמר כי היה החכם ביותר בקרב תלמידיו של הבודהה. השניים מתדיינים ביניהם בדבר טבעה של המציאות וטבעו של התרגול בדרך. חילופי הדברים אינם קלים. סוגיות כמו "ריקותו" של העולם והבל הקיום עולות לעיתים קרובות, אך מולן גם מודגשת החמלה כלפי מה שנותר – מה שנוכח.

shariputra
שאריפוטרה

מחד גיסא, הסוטרה מציגה את המבט החכם שרואה היטב את ההבל, את הארעיות הבלתי נתפסת. את עובדת הקיום חסר כל קביעות. מאידך גיסא, הסוטרה מציגה את המבט החומל, זה המאשרר  את כל שישנו, חרף היותו ארעי, חרף היותו "איננו". כך מוצג בפני הקורא (והמתרגל) מבט מלא – רוצה לומר "שלם" – בדבר טבעה של המציאות. המציאות איננה, אך הנה היא כאן. האביב חלף, אך הנה אביב בא. הזמן טס, אך תמיד נוכח. כך הוא ה"אמצע" הבודהיסטי במלוא חריפותו. מזג אויר מעונן חלקית.

להלן טקסט קצר שכתבתי בעקבות סוטרת הלב. זה אינו תרגום מילולי לסוטרה, וודאי שאינו תרגום מלא, אלא תרגום ספרותי חופשי בהשראת המקור. אני מוצא כי בהצגה ספרותית שכזו המציגה את תוכן הסוטרה כסיפור חברותם הטובה של אַוַולוֹקִיטֵשְוַורַה ושָארִיפוּטְרַה, ניתן להבין, להתחבר ואולי אף להכיל את המסר החשוב שעולה בה ביתר קלות.

 

חברות טובה / בעקבות סוטרת הלב

אמרה אַוַולוֹקִיטֵשְוַורַה: אתה רואה שָארִיפוּטְרַה? איך הכל הולך ונעלם? איך הכל זולג מאיתנו וחומק, חומק רחוק מאד? אתה רואה שָארִיפוּטְרַה יקר? איך הכל הולך ונפרם? איך כל הצורות נעות הלאה, עמוק אל כל יתר הצורות? אתה רואה שָארִיפוּטְרַה, את ענני הלב? איך עננים ושמש לא עוצרים לרגע. אתה מרגיש את זה שָארִיפוּטְרַה? את רעד הגאות והשפל של ים הדם אל הלב? ימה הרוחש של הנשימה. אתה רואה שָארִיפוּטְרַה יקר? הכל פועם, הכל גועש, אין מקום לשהות בו, אין היכן לשכון, אתה רואה שָארִיפוּטְרַה, חכם ויקר? כל מה שמולך כבר לא.

אמר שָארִיפוּטְרַה: כן, אַוַולוֹקִיטֵשְוַורַה, אני רואה! אני רואה ממש עכשיו איך הכל נפרם. איך הכל נע אל עבר כל דבר אחר. איך הכל גועש מתחת לרגלי, ואיך רגלי שלי אינן רגליי. אני רואה את אורם האדיר של הכוכבים בסיום חייהם, ורואה כיצד סיום חייהם הוא הולדת חיי עכשיו. אני רואה אוולוקיטשווארה, כמו שסיפרת: ההרים כולם גרגר חול, האדם כולו טיפות טל. אני רואה אַוַולוֹקִיטֵשְוַורַה, איך כל מה שמולי כבר לא.

אמרה אַוַולוֹקִיטֵשְוַורַה: אבל שָארִיפוּטְרַה, אמור לי עכשיו, האם אתה רואה כיצד הכל נולד? כיצד הכל קם? כיצד הכל נמצא ולא איננו? אתה רואה, שָארִיפוּטְרַה יקר? הכל ממתין. הכל ישנו. הכל עומד. הכל שוהה. הכל כאן. הכל תמיד. ראה, אמור, גע, טעם, זכור. אתה רואה שָארִיפוּטְרַה? הכל נוכח, שותק, צומח מעצמו, ענפים דקים עולים מעלה. גם השמש והירח וכל העונות, עולים מעלה אל רקיע משלהם. אתה רואה שָארִיפוּטְרַה יקר? דבר אינו לבד, אף פעם לא לבד. השדות, הימים, הרקיע, האדם, כולם לגמרי לא לבד. אתה רואה? הכל נוכח, דבר אינו מוסתר. הבל הנשימה אמיתי לגמרי.

אמר שָארִיפוּטְרַה: כן, אַוַולוֹקִיטֵשְוַורַה, אני רואה! ההרים, הדרכים, הבתים הקטנים בפאתי היער. קערת האוכל ורחובות העיר. מקל הקטורת וחלודת הפעמון. אני רואה את האנשים, ואת הוריי וחבריי. אני רואה את צבעי הערב מבין אצבעותיי בעת קידה, את צבעי הגלימה ואדמת הבור, את גושי המלח בייבוש הזיעה, סדקים חורתים את שפתיי. אני רואה, אַוַולוֹקִיטֵשְוַורַה, את הגוף, הדיבור והתודעה. כל כך קרובים, כל כך ישנם. ובכל אחד מהם, את, אַוַולוֹקִיטֵשְוַורַה, בכל אחד מהם את.

אמרה אַוַולוֹקִיטֵשְוַורַה: אך דע שָארִיפוּטְרַה, ישנו סוד. האם אתה רואה?

אמר שָארִיפוּטְרַה: אנא, אַוַולוֹקִיטֵשְוַורַה, למדי אותי כראות לבך.

אַוַולוֹקִיטֵשְוַורַה אמרה: הסוד נהגה כך: הכל זולג ונאסף, הכל פועם ודומם, הכל נפרם ונרקם, הכל הולך ובא יחדיו, הכל חדל וקם, הכל נשכח והווה, הכל חסר ומלא, הכל אוזל וגובר, הכל רועש ושוקט. שָארִיפוּטְרַה יקר, אתה רואה? אתה רואה איך הכל ביחד? הכל עומד באמצע כאן, באמצע שם, באמצע עכשיו, באמצע תמיד. האמצע הוא בדיוק באמצע. כמו כוכבים שמנשקים את ענפיו של העץ. אף עלה לא נשרף בשלהבת. אף כוכב לא מתנפץ על הענף. אתה רואה, שָארִיפוּטְרַה? אני כבר לא, ואתה כבר די, אך הנה אני והנה אתה, עד בלי די. אתה רואה שָארִיפוּטְרַה? צלול כל כך, ולא פוחד, ולא סולד, ולא מפנה גב. הנה הסוד, גלוי כפני, והנה פני גלויות לפניך.

אמר שָארִיפוּטְרַה: כן, אַוַולוֹקִיטֵשְוַורַה, אני רואה! אכן הכל מלמעלה למטה, אכן הכל בלתי מוכל, ביחד תמיד פנים וחוץ, עכור וצלול, חסר ומלא, ביחד אנחנו שנינו לא-אני לא-את. אני רואה אַוַולוֹקִיטֵשְוַורַה! איך הכל בלתי נראה. כמו גלים וקו החוף, לא שופטים ולא שותקים, לא מתכחשים ולא מאשרים. אני רואה עכשיו. הנה זה כך – חכמה שלמה, הלאה והלאה, קדימה והלאה, הכל תמיד קדימה והלאה, הכל הלאה ובחזרה לכאן.  הנה הסוד, גלוי כפני, והנה פני גלויות לפניך.

**

Kuan-yan_bodhisattva,_Northern_Sung_dynasty,_China,_c._1025,_wood,_Honolulu_Academy_of_Arts
אוולוקיטשוורה, פסל מתקופת סונג הצפונית, מאה 11.

**

16 thoughts on “על חברות טובה – בעקבות סוטרת הלב”

  1. פורט על מיתרי ליבי.
    מניע את גלגלי מחשבתי/הבנתי.
    מיטיב עימי עד מאד.
    תודה גדולה.
    אתי רום.

      1. חלק מהרעיון המרכזי של הסוטרה הוא כי אין, בעצם, כל דרך להסביר או לנמק את תהליך ההתהוות. ההתהוות פשוט מתהווה, וכל ניסיון לסכם או לנסח אותה בצורה דואליסטית על ידי המשגות או נתונים, הוא בעצמו השתתפות בהתרחשות שחורגת מכל המשגה. על כך נאמר: "החרב לא יכולה לחתוך את עצמה והעין לא מסוגלת לראות את עצמה". אחת הבשורות המעניינות ביותר של הבודהיזם המהאיני הוא בערעור על עצם הניסיון האנושי, המובן והטבעי, לנמק את הקיום ואת קיומו שלו, וזאת דרך ערעור תוקפה של השפה.לכן המהאיאנה מכונה לרוב כ"בודהיזם של נדר" או "בודהיזם של שבועה", ולא בודהיזם של מסקנה או אפילו של "נירוואנה". הגיבור הראשי של המהאיאנה – אותו בודהיסטווה – מהלך בעולם חרף ידיעתו שהעולם "ריק". אבל הוא הולך בו. ונותר איתו. וחי בו. וזו החמלה הגדולה של הבודהיסטווה, שחרף הידיעה ישנו הנדר.וחמלה זו שונה במובנים רבים מהאידיאל הבודהיסטי המוקדם יותר של הארהט, אותו אחד שהתעורר או נעלם לכדי המוחלט. כך המהאיאנה בשרה על הרגש. רגש לכל מה שחולף ולכל מה שנותר. לא רק שאיפה להבין את הכל, כי אם נדר להיות עם הכל. וזה בעצם תרגול הזאזן.

  2. הקטע הזה מעורר אצלי יותר את הרגש מאשר את השכל.שכלית קשה לתפוס אותו,ונראה לי שהוא במתכונתו הקצרה הזו גם לא מתיימר להסביר את סיבת הבריאה ותהליך התהוותה.אבל יש הרבה רגש בקטע הזה,רגש שיש לו כוונה.אשמח אם תשלח קטע זה למייל שלי שרשמתי אותו הואיל ומהטלפון האייפון לא ידעתי איך להעבירו למייל.תודה דני תל אביב.

  3. ומה זה אם לא תרגום מדויק? הנדיבות המופלגת תמיד מדייקת.
    דמעות עמוקות של תודה.

  4. חיפשתי משהו על סוטרת הלב ופגשתי את הרשימה שלך . אהבתי את הפרשנות על שיחת חברות טובה ועל הדרך בה בחרת להביא את הסוטרה בשפתנו ובמושגינו היום. נדמה לי שעכשיו הסוטרה מהדהדת בי ביתר קרבה והבנה. תודה על נדיבותך היוצרת. אורית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *