וְלֹא מִלָּה עַל נִירְוָנָה

לִפְעָמִים, בְּעוֹדוֹ מְדַבֵּר הַיְנוּ מוֹזְגִים זֶה לָזֶה תֵּה. כְּלוֹמַר טִפּוֹת תֵּה. טַל תֵּה. בּכּוֹסוֹת זְעִירוּת. לפִּיּוֹת זְעִירִים וְשׁוֹתְקִים. בְּאוֹתָם רְגָעִים, כֹּל שֶׁנּוֹתָר הוּא נְשִׁימָתְךָ הָעֲמֻקָּה. לְתוֹךְ הָרִצְפָּה. פְּנִימָה אֶל הַיְּסוֹדוֹת הַחֲבוּיִים. לְהֵעָלֵם בְּכָךְ שֶׁאַתָּה מַעֲלִים אֶת הָעוֹלָם מֵעָלֶיךָ.

אֲבָל, אַחֲרֵי הַכֹּל, זוּ חָכְמָה קְטַנָּה. זְעִירָה כְּמוֹ כּוֹס הַחֶרֶס הַזּוֹ. לֹא נִרְאֶה שֶׁהִיא חוֹלֶמֶת עַל הֵעָלְמוּת. לֹא נִרְאֶה שֶׁהִיא הִכְרִיזָה מִלְחָמָה עַל הָעוֹלָם. הִיא אֵינָהּ רֵיקָה. הִיא מְלֵאָה תֵּה (יַסְמִין). אָז כַּבֵּד אֶת הַמַּעֲמָד וְשֵׁב אִתָּהּ. הַנָּח לָה לִהְיוֹת כּוֹס. וְהַנָּח לְעַצְמְךָ לִהְיוֹת זֶה אֲשֶׁר מֵנִיחַ לַכּוֹסוֹת. כָּעֵת אֲנִי מֵבִין שֶׁזֶּה מה שֶׁלִּמֵּד (וְלֹא רק בַּאֲשֶׁר לַכּוֹסוֹת, כִּי אִם גַּם בַּאֲשֶׁר למַהֲלוּמוֹת הַחֲרָטָה וְהַגַּעְגּוּעַ. מְתִיקוּת הַתְּשׁוּקָה. הַנְּדִידָה הַנִּמְשֶׁכֶת בִּימֵי הַחוֹל שֶׁל הַלֵּב).

כָךְ יָשַׁבְנוּ מוּלוֹ וְהִתְחַזֵּינוּ לַסְּלָעִים. גָּדַל עָלֵינוּ טַחַב וְיָרַד עָלֵינוּ גֶּשֶׁם.  בָּאָבִיב, נִצָּנִים עָטְרוּ את רֹאשֵׁנוּ. פִּנּוּ נָשַׁף רוּחוֹת מְתוּקוֹת שֶׁל פְּרִיחָה מְהַסֶּסֶת. וְכֹל זה בְּחֶדֶר קָטָן וְקַר מִדַּי בַּחֹרֶף. הוּא עִרְבֵּב אֶת הָאֲוִיר וּמָזַג לָנוּ זְמַן. לְרֶגַע לֹא חָסַךְ מֵאִתָּנוּ דָּבָר. הָפַךְ אוֹתָנוּ לַעֲשִׁירִים מֻפְלָגִים בַּבְּדִידוּת הַצְּלוּלָה שֶׁל חָכְמָה מְאֻחֶרֶת. אוֹתָהּ חָכְמָה הַנּוֹשֶׁקֶת כָּעֵת לְעֵינֵי וְלוֹחֶשֶׁת:

הוּא. הַחֶדֶר. כּוֹסוֹת הַתֵּה. אֲנַחְנוּ שֶׁשָּׂמַחְנוּ לָקוּם. וְאֵיךְ שֶׁנִּגְמַר הַזְּמַן וְלֹא יָדַעְנוּ מָה עַכְשָׁו.

 

 

2 תגובות בנושא “וְלֹא מִלָּה עַל נִירְוָנָה”

  1. היסודות החבויים, הנדידה הנמשכת בימי החול של הלב, עשירים מופלגים בבדידות הצלולה של חכמה מאוחרת. נפלא, איתן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *