חוסר אפשרותו של תרגום – ריאיון

בשבוע שעבר התארחתי בפינת המתרגם של דף הפייסבוק של הוצאת לוקוס. את הריאיון המלא ניתן לקרוא להלן (הנה הגרסה המקוצרת).

האם תקבל כל ספר לתרגום?

אני חושב שבקבלת כתב-יד לתרגום תמיד ישנה העדפה טבעית ואישית מאד לסוגות שאתה מוצא בהן עניין. אני נוהג לשקול כל הצעה, אבל לרוב מקבל עלי רק את כתבי-היד שאני מוצא בהם עניין אישי או אתגר ייחודי שמושך אותי. לרוב אלו סוגות השירה למיניהן או חיבורים פילוסופים. זה מה שאני אוהב.

מה האתגרים שאתה נתקל בהם במהלך תרגום, דרכים ללא מוצא​?

האתגר הקשה ביותר בעיני הוא גם הבסיסי ביותר: לגרום לכתב-היד לחיות בצורה נהירה בשפה המארחת. ישנם קשיים רבים בגלגול מקצב השפה יפנית, למשל, או בהעברת הטון של שפת המקור ועולם הדימויים של הכותבים, לשפה העברית. כך שהאתגר הוא במציאת נקודת אמצע חמקמקה שתעשה צדק לשפת המקור, אך שגם תאפשר את חיותו של הטקסט בשפה המארחת. לטעמי, הדבר חורג משקול טכני ולעיתים אף משקול עריכתי, אלא נוגע יותר לממד האמנותי של התרגום ולהכרעותיו של המתרגם אל נוכח כתב המקור. כאן גם מתבהרת חשיבותו של העורך כמי שבדיאלוג עם המתרגם – כמי שמציל אותו מהסחרור שנגרם בנבירה הממושכת בכתב המקור. כן, עורך טוב יכול להציל את חייך.

מה צריך בשביל להיות מתרגם טוב​?

מתרגם טוב צריך להיות בעל סקפטיות בריאה בנוגע לכל תהליך התרגום. במילים אחרות: מידת הענווה אל מול כתב המקור. לדעת שתרגום הוא תמיד פרשנות, אך תפקידו של המתרגם הוא לשאוף לפרשנות ההולמת והמדויקת ביותר. במובן עמוק מאד, מלאכתו של המתרגם היא תמיד לקראת התרגום. אף אחד לא באמת מצליח לתרגם. תרגום, וודאי של שירה ופילוסופיה, הוא מלאכה שמצריכה את הידיעה שהיא לא תמומש בצורה מושלמת. היכולת להתמיד במלאכה הזו, חרף היותה בלתי מושגת, היא עבודתו של המתרגם ויתכן שאף ערובה לתרגום מוצלח. במובן זה, יש לעבודת התרגום ממד אתי עמוק, של רצון והשתדלות חרף חוסר ההשגה.

מה הקסם בשבילך בעבודת התרגום?

הקסם הוא בהיותו של התרגום העברה של יצירה משפה אחת לאחרת, אך בד-בבד גם היותו יצירה העומדת בפני עצמה. פעמים רבות זו מלאכה שדורשת דיאלוג דימיוני עם דמויות אשר כבר אינן בחיים, אך גם עם קהל קוראים עכשווי – חי מאד – אשר דורש את יושרתך והגינותך בהעברה נאותה של הטקסט. הקסם בתרגום, בפרפרזה למילותיו של פול ריקר: תרגום הוא לחלוטין בלתי אפשרי אך הנה הוא קורה.

מה הספר שהכי אהבת לתרגם?

למען האמת, ספרה של שיבטה טויו היה המהנה ביותר. אבל זו הנאה מורכבת, שכן שיריה אינם תמיד קלילים או נעימים, אלא נוגעים בנקודות כואבות כמו פרידה, זקנה ואף מוות.

האם אתה יוזם פניות להוצאות לגבי תרגום?

אני יוזם, אך לצערי נענה לרוב בשלילה. אין היום הוצאות רבות שמוכנות להשקיע בתרגום של כתבי שירה, ואפשר להבין את המצוקה שלהן. כאן גם המקום להודות לשירה חפר וצוות "לוקוס" על כך שהסכימו לאתגר של הוצאת הספר, ולחבריי רפי וייכרט ודרור בורשטיין שאני חב להם רבות בנושא.

מה מכשיר אותך להיות מתרגם?

אני לא חושב שמשהו יכול "להכשיר" אותך למלאכה הזו.  וגם אם היה תו-תקן כ"הכשרה" שכזו, אני לא חושב שהייתי נרתם לה. הכשרות ותכניות תעודה הן הצעה טובה וזירה חשובה לשיתוף והתנסות, אבל יש משהו זר באופן מהותי בשימוש בפועל "להכשיר" בכל הקשור לכתיבה ותרגום. שתי המלאכות האלה חורגת בעיני מכל מתודה. כך הן חיות.

יחד עם זאת, אני בהחלט מאמין בעבודה קשה ובניסיון. אני חושב שעל כל מתרגם להיות מלומד היטב בסוגה אותה הוא מתרגם, ולהכיר היטב את התרבות ממנה הוא מתרגם. אין כל ערובה לכך שלמדנות תהפוך תרגומים למוצלחים, לרוב מתרחש ההפך מכך, אך למדנות היא נדבך קריטי עבור התקנה נאמנה ורצינית של הטקסט. כך שבעוד אין מתכון סדור למלאכת התרגום, אני כן מאמין בעבודה קשה, בניסיון, בלמדנות ובבקיאות בחומרי המקור ובנבכי השפה המארחת.

4 תגובות בנושא “חוסר אפשרותו של תרגום – ריאיון”

  1. "יש לעבודת התרגום ממד אתי עמוק, של רצון והשתדלות חרף חוסר ההשגה."

    איתן אהוב,
    זה משפט נפלא. תרגום כתרגול.
    דוגן מחייך בשביעות רצון…

    יישר כח!

  2. היי איתן,
    הזמנתי את הספר של שיבטה ליום הולדתה ה-90 של סבתי. היא קראה אותו בלגימה אחת אחרי שפתחה את האריזה ונהנתה מאוד, צחקה והתמוגגה ואמרה: "נכון, נכון".
    אח"כ שאלה עליך ועל הדס שאלות רבות.
    קראתיו לפניה ונהניתי מאוד בעצמי (וגם בן זוגי שאינו איש שירה גדול). חלק מהשירים מביאים אותי לבכי.
    איזו עבודה נפלאה ומרגשת . יישר כח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *