קטגוריות
אקטואליה

מדיטציה. קמפיין.

מדוע, למרות ההשתדלות הרבה, עדיין לא נמצאה מילה עברית הולמת למונח השאול "מדיטציה"? מדוע המילה רווחת ושגורה בפי כל, למרות העובדה שפירושיה רחבים ואלסטיים וכוללים, בין היתר, התבוננות, השתקעות, התרכזות, הזכרות, קשיבות, התמקדות, מודעות, הרפיה, תשומת לב, התאספות, נוכחות, מנוחה וכולי? אם כל אחת מאלה עומדת בפני עצמה כמילה בעלת מסומן תקף (גם אם רב-פנים), מדוע נותרת הבכורה למסמן המעורפל (והעקשן) "מדיטציה"?

לדעתי בדיוק בשל הערפול.

הפזרנות הלשונית הנדיבה הזו, אשר מעידה על ערפול משמעות כבד, מעידה בנוסף על כך ש"מדיטציה" היא מילה המשמשת מחבוא (ולא ארחיב כאן על כפל העמימות בצמד המילים "מדיטציית מיינדפולנס").

מחבוא, מטבעו, מאפשר חוסר מחויבות: אנחנו לא ממש כאן ולא ממש שם. חוסר מחויבות גורר אחריו חוסר מקצועיות. וחוסר מקצועיות פירושו גם חוסר אחריות. אף אחד לא רוצה שהרופא שלו יתחבא בחלוקו. אף אחד לא רוצה שנהג האוטובוס ייבהל מההגה. לכן יש בקביעה "אני מתרגל מדיטציה" מן ההתחבאות. זה סוד האטרקטיביות שלה: היא נוחה וקוסמת בגלל משקלה הקל ואופייה האוורירי. יש בה פריכות שימושית קלה לעיכול. רוחניות עכשווית כחטיף פופולרי. יש קהל.

אם כך, מתי ראוי להשתמש במילה מדיטציה? אם אפשר – כמה שפחות. עדיף בלי. במקום "מדיטציית ישיבה" פשוט אמרו ישיבה. במקום "מדיטציית הליכה" פשוט אמרו הליכה. אם יש רצון לתאר את אופן ביצוען, אפשר להוסיף "ישיבה שקטה (דוממת)" או "הליכה קשובה (מודעת)". גם אלה הפרזות, אך הן מכבדות את המתרחש ומייצגות אותו נאמנה עד כמה שניתן בשפה. אפשר להשתמש במילים הנפוצות "אימון" ו"תרגול", אם כי טוב להיות מדודים גם ביחס אליהן. לרוב, הן סוג נוסף של התרחקות. חיץ מהדבר עצמו. חלק נכבד ממה שקרוי עולם הרוחניות העכשווית הוא "חיץ מהדבר עצמו".

כעת תארו לעצמכם את העולם הזה נטול שם העצם "מדיטציה". עד כמה שומם וחסר תיבול יהיה. ממש בנאלי. אנו זקוקים לדיאטה מילולית כזו, המבוססת על מנות סדורות של אמירת דברים לאשורם, ובמיוחד בכל הנוגע לשדה השוצף, העולה על גדותיו, של הרוחניות העכשווית.

כשהמותג נעלם השפה חוזרת. כשהקמפיין נגמר אתה נשאר עם מכונת הכביסה שקנית. כשהמדיטציה נעלמת ישנה ישיבה. ישנן קימה, הליכה ושכיבה. ישנם חיי יום יום. בוקר, צהריים, ערב. שני כסאות לצד שולחן. בנאליות ממשית, ריאלית וזמינה. אין מדיטציה אחרת.