קטגוריות
חמלה כללי מהאיאנה מוסר

על פיתוי החוייה המיסטית: שיחה עם המשוררת רותי אלוני-לביא

את המשוררת רותי אלוני-לביא פגשתי במסגרת קורס שאני מלמד מזה כמה חודשים: מסע לימוד בדיאלוג הפילוסופי וההיסטורי שבין ההגות היהודית לזו הבודהיסטית. זה קורס מורכב ומרתק ואני מודה על כך שבזכותו יצא לי לפגוש אנשים כה אוהבי למידה, חקירה והרחבת הדעת, וכה מעוררי השראה.

רותי היא משוררת נהדרת. ספרה "סיבה לצאת" (הוצאת פרדס, בעריכת הדס גלעד), הוא פנינה צלולה של רעננות מחממת לב. שיריה קצרים וחמים מאד. כלומר יש בהם לב חם, חכם וחומל. למשל זה:

לפני כמה זמן רותי הציעה שנשוחח על כמה נושאים שעלו בשיעורים שלנו, כחלק ממחקרה המתמשך בעולם המגוון והפתלתל שניתן לכנותו כחקר המיסטיקה. בתוך כך, דיברנו על העומק אך גם על הסכנה שבהיקסמות עודפת מהחווייה המסיטית, והעדפתה על פני ההיבטים הריאלים והנורמטיבים של חיינו. מצד שני, דיברנו על ההיבריס המדעי והטכנולוגי, כלומר העדפת הטיעון הרציונלי כנקודת מוצא להתמודדות עם ההיבטים החמקמקים והמורכבים של חיינו. עוד דיברנו על מורכבותו של מחקר השוואתי של דתות וכיצד כל לימוד מעמיק של מסורת רוחנית מלמד אותנו כיצד לשוב אל העולם, לא פחות מאשר כיצד להיחלץ ממנו.

הנה כמה קטעים מתוך שיחתנו:

על הפיתוי שברדיפה אחר חוויות "מיוחדות" וחשיבותה של השאלה

על היוהרה שבקידוש הרציונליות

על מחקר השוואתי וזיקתו לאתיקת יום יום

 

 

קטגוריות
כללי

פילון האלכסנדרוני על יישוב הדעת

1. יישוב הדעת הוא עצמו שכרו של יישוב הדעת, ומידת הצדק וכל אחת משאר הצדקות היא עצמה הפרס שלה. [על החוקים המיוחדים ב', 47].

2. האיש בעל המטרות הנעלות מכוון ליבו שיזכה ביום לשם היום, באור לשם האור, ביפה לשם היפה בלבד, שלא לשם דבר אחר. זה החוק האלוהי להוקיר את הצדקה לשם עצמה. [דרשות ג', 57].

3. כי אלוהים עשה את האדם בן-חורין ואון לעצמו ונתן בידו להשתמש בכוחותיו מרצון ובכוונה תחילה, למען יידע בין טוב ורע, ישכיל את המובחר ואת המגונה, יהגה בטהרה בצדק ובעוול ובכל הנוגע למעלותיהן ולפחיתותיהן של המידות, עד שיבחר בטוב ויסור מרע. [על שאין השינוי תופס באלוהות].

4. לאלה המבקשים לחקות את הדוגמאות הנפלאות והנשגבות של הטוב נאמר: לא להיוואש מן הניסיון להיטיב את דרכם ולשוב אל שלמות המידות ואל החכמה – שיבה המשולה לשיבת נפש נידחת אשר הדיחתה הרשעות, כי שעה שנוהג ה' כרחמיו, הכל הולך למישרין. ואולם רחום הוא ליראיו, העוברים מן ההפקרות אל השליטה-בעצמם ומכים על חטא, ושוקדים לשכך את סערת היצרים ואצים אל חיי רוגע ושלום. כן אוסף ה' את התבונה מגלות רבת-שנים ושל נדודים על פני כל ומביא אותה ברחמיו מדרך לא דרך אל נתיב מישרין. [על שכר ועונש].

פילון (ידידיה הכהן) חי במאה הראשונה לפנה"ס באלכסנדריה.

הציטוטים מתוך:

  • כתביו הפילוסופיים של פילון. מבחר ערוך בידי יוחנן לוי. עברית: יהושע עמיר. מאגנס: ירושלים, תשל"ה.
  • פילון: יסודות הפילוסופיה היהודית א'. ירושלים: מוסד הרב קוק, 1970.