קטגוריות
אקטואליה כללי

תשובה לשאלה: בין אתיקה וחינוך

אֶוּנַפּיוֹס (Eunapius), מאה חמישית, "חיי הפילוסופים והסופיסטים" (תרגום: רון ניולד):

אָידֶסִיוּס היה נעים הליכות וקרוב לעם. לאחר תחרויות הנאומים נהג לצאת ולטייל בפרגמון בלוויית תלמידיו המעולים ביותר. הוא שאף להטמיע בנפשותיהם רגש של הרמוניה ושל אחריות כלפי המין האנושי; כאשר ראה אותם עולבים, מתנשאים ומתגאים בדעותיהם, וכאילו פורשים כנפיהם מעלה אף יותר מאיקרוס, היה מנחה מסלולם מטה – לא אל הים, כי אם אל הארץ, אל החיים האנושיים. אם פגש ירקנית, הוא נהנה מכך, הוא נעצר לשוחח עמה על המחירים, על הכסף שהרוויחה, על גידול הירקות. הוא נהג באותה הדרך עם אורגים, נפחים או נגרים. 

תרגומי מתוך המהדורה היפנית של "וימלקירטי נירדסה סוטרה", כפי שמופיעה אצל:

Nakamura Hajime 中村元, trans and ed., “Yuimagyō 維摩経 (Vimalakīrti-nirdeśa-sūtra).” in: Daijō Butten 大乗仏典 (Tokyo: Chikuma Shobō, 1983), 10.

כדי לנהוג בשלום עם הסובבים אותו, וִימָלָקִירטִי נפגש עם קשישים וצעירים, ותמיד פנה אליהם באדיבות. הוא עסק במגוון מלאכות, אך לא מתוך כמיהה לרווח או לצבירת הון. כדי ללמד את הבריות, וימלקירטי פקד צמתים סואנים ופינות רחוב. כדי להגן עליהם, הוא פעל למען צדק ואף מצא דרכו לפקידוּת והנהגה. כדי ללמד את הילדים, הוא פקד מעונות נידחים ובתי ספר. הוא נודע כראשון מבין הגבירים, וזאת מפני שהדגים את בכורתה של האמת. הוא נודע כמופת לבעלי נכסים, וזאת מפני שהתנהל בלא תאוותנות כוחנית. הוא נודע כראשון מבין הלוחמים, מפני שטיפח סבלנות, נחישות ואומץ. הוא נודע כראשון מבין האצילים, מפני ששמט גאווה, יוהרה ושחצנות.

מתוך מאמרה של מארי ריזר, "חשיפת הקוריקולום החבוי" (בתרגומי): 

כיצד ללמד אדיבות? אני יכולה לנהוג באדיבות. אני יכולה להיות אדיבה ולנהוג בדרך ארץ עם תלמידיי. במקום לפקוד עליהם, אני יכולה לומר להם "בבקשה" ו"תודה" ובכך להדגים בעצמי את ההתנהגות הראויה. כיצד ללמד על אודות חשיבותה של חמלה? אוכל לנהוג בחמלה. אשים את עצמי בנעליו של אחר, ככל שאוכל. אשאל את תלמידיי האם הם מסוגלים לדמיין כיצד האחר מרגיש במצב של קונפליקט או כאב? אוכל לנסות להיות רגישה מספיק כדי להבחין בפחד ובבדידות, ולהציע להקשיב לכאב ולטפוח על השכם. 

קטעים אלה מדגימים רגישות פדגוגית שניתן לכנותה "ניאו-קלסית". חינוך הומניסטי הרואה בדוגמה אישית וכבוד הדדי את הבסיס לקשר שבין מורה ותלמיד, בין אדם וחברו. בתקופה בה הפדגוגיה נבלעת לשפה המדעית, ואף יותר מכך הטכנולוגית, טוב לזכור את מה שאריסטו לימד בספר השני של "האתיקה הניקומאכית":

"את הסגולות הטובות קונים אנחנו לעצמנו מתוך שנתחיל להפעילן […] הרינו לומדים אותם אגב עשייתם, כדרך שמתוך בניית בתים נהיה לבנאים, ומתוך שננגן בכינור נהיה לכנרים. באותה דרך עצמה נהיה לאנשים הגונים." (תרגום ליבס, עמ' 40). 

באחת ההתכתבויות האחרונות עם קוראי האתר, נשאלתי מה ההבדל בין אתיקה וחינוך. זו כמובן שאלה רחבה ועמומה מאד, שהרי למה הכוונה ב"אתיקה" ולמה הכוונה ב"חינוך"?

ובכל זאת, ניסיתי להשיב ולו בכמה מחשבות: בתקופות קדומות, החציצה בין השתיים היתה קלושה, אם בכלל. למשל, באוסף "ענייני מוסר" (Moralia) מאת ההיסטוריון והפילוסוף פּלוּטַרכוֹס, בן המאה הראשונה, כונסו יחדיו אמרות חכמים, תקנות מוסר, אנקדוטות וסיפורי מלכים וכן הצעות קונקרטיות לחינוך הנוער. ככלל, לא היה ניתן לדבר על לימוד מעמיק (paideia) ללא דגש על צידוד בסגולות טובות (arete).

כך גם במסורת הניאו-פלטוניסטית המאוחרת יותר: אתיקה היתה חלק בלתי נפרד מתהליך החניכה של התלמיד. היא היתה כרוכה בכל דרישה אחרת, עד כדי שפלוטינוס זיהה את היפה עם האופי היפה, עם שיקול הדעת ועשיית הטוב. וכך גם אצל הסטואיקנים ואף בסכולסטיקה של ימה"ב. כמובן, אפשר גם להזכיר כאן את אוסף "התקנות הצלולות" שנלמד במסורות הזן בארצות מזרח אסיה, שמראה כיצד האופן בו נרכש הידע הפנימי (ולעיתים האזוטרי ביותר) למסורת, תמיד כרוך בידע הגלוי והמידי ביותר: צורת ההיות הראויה כפי שנתפסת בקהילה נתונה. כמובן, גם מסורת קונפוציוס מהווה דוגמה מובהקת לכך. 

כך, כפי שאני מבין, הלקח המרכזי ששכחנו או הדחקנו, הוא שחינוך אינו חנופה לתלמיד. מסורות העבר מלמדות שחינוך הוא קודם כל הצבת אמות מידה; דרישה והצבעה אל הראוי. הצבעה כזו דורשת מיומנות, ניסיון חיים ויותר מכל: דוגמה אישית. לכן לא יתכן חינוך אל הראוי אם המורים זוכים ליחס שאינו ראוי. לא יתכן חינוך אל הראוי אם האתוס החינוכי המכונן לחברה הוא כוח הזרוע, עומק הקשרים או עומק הכיס. התלמידים מיד חשים בזה. חברה שמרסקת את מעמד המורים, שבזה לאנשי החינוך והסיוע, שבורחת ממעשה החינוך אל קיצורי דרך, היא חברה שמכשילה את תלמידיה. המהלומה האחרונה בהקשר זה היא המשך פירור מדעי הרוח בתיכונים וכיווצם הנוסף לכדי מטלות סיכום. כן, אני יודע, יעילות מעל לכל, ומה לעשות – יש דברים בוערים יותר מספרות. 

האמנם?

אני חושש שבעתיד אנו נהיה חברה שילדיה אמנם יהיו מתכנתי קוד, אשפי מכירות, קוסמי נטוורקינג וסייבר, שיווק וקידום עסקי, אך הם לא ידעו כיצד לנסח את השאלות המוסריות והחברתיות שיעמדו לפתחם. זו תהיה חברה של שתיקה קיומית, של העלמות הספק ומותו של הדמיון בשעה בה העולם המתכלה זקוק לכל אלה ביתר שאת. זו תהיה חברה הסוגדת לקיצור הדרך, לעיגול הפינה, לבינוניות תהומית בכסות קדמה טכנולוגית המכורה לתמורה (לרוב כספית) מהירה. זו חברה שבה החלש, הזקן, האיטי, המופנם, ההססן, הביישן, הנוטה אל המופשט והעמום, לא ימצא את מקומו. כל אלה, כמו עולם הפרחים, הימים וחיות הבר, לא יהיו רלוונטיים. 

"ניתן לטעון שבורות עדיפה על אינטיליגנציה נטולת הנחייה אל עבר הראוי, שכן האנשים המסוכנים ביותר הם אלה שאכן יש בידם ידע אך הם נטולי כל מסגרת מוסרית. לא המחסור במידע מאיים על החברה שלנו אלא חוסר החוכמה, והיום אנו מסתכנים בכך שהתגליות המדעיות שלנו ירחקו עוד ועוד מהמצפון שלנו." (ארנסט בויאר). 

האם הכל תלוי בחינוך? לא הכל, אך בהחלט הרוב. חינוך הוא תנאי הכרחי גם אם אינו מספיק. אז האם עלינו לשוב אל החינוך הקלאסי דוגמת יוון ורמא? וודאי שלא, גם אין לנו דרך לעשות זאת. וטוב שכך. אבל יש מה ללמוד מהחינוך הניאו-קלאסי ומהקוריקולום של מסורות העבר. "שכרון העתיד" ו"היפנוט החדשנות", בהם כולנו שרויים, הגם שהנסיבות מוצדקות בעידן הקורונה, מסמאים את עיננו מלקחי העבר. וחינוך הוא קודם כל לזכור לקחים שהרי הם עתיקים, כמו חדשים-תמיד. אין לך חדשנות מרעננת יותר מדברי ימי עבר. 

למידת דקדוק בעת העתיקה (לוקה דלה רוביה)

 

קטגוריות
אקטואליה כללי

להטות אוזן ביתר שאת

כמה הרהורים על מצוקה כלכלית בעקבות התכתבות עם קוראי האתר, שהיו אדיבים ופתוחים דיים כדי לשתף אותי במחשבותיהם. 

1 – יש קשר בין חסך ואף עוני ליכולת הערכה. יש זיקה עמוקה בין היכרות קרובה עם חוסר להערכת המעט שיש. ההערכה הזו, המקפלת בתוכה הכרת תודה על שישנו, אינה אידיאליזציה רומנטית למעלה רוחנית נוסח "העשיר השמח בחלקו". ההערכה שאני מדבר עליה היא פרי תובנה ריאליסטית כי המעט שיש לנו, כל אותן וודאויות זעירות הרוקמות את שבריריות היום-יום, יכולות להילקח באחת. לכן אנו מעריכים אותן. מצבי חסך מתמיד ועוני מבהירים שלהיות מסוגל לומר על משהו ש"הוא יקר לליבי", פירושו להכיר בכך שעצם קרבתו מוטלת בספק; שהיקר ביותר לנו הוא גם החומק ביותר מאתנו, בדיוק מפני שרירותיות קרבתו. יתכן ואחד מהדברים שמאפיינים אהבה הוא הכרה בשרירותיות הזו והנכונות להתקרב למרות, ואלי בזכות, ידיעתה. 

2 – מצבי חסך ועוני נוטלים מאתנו את טווח הטעות. אין "שוליים" של ביטחון וכל שגיאה או חריגה גוררת אחריה השלכות כבדות, לעיתים לא פרופורציונאלית. היעדר השוליים הוא היעדר האפשרות לטעוּת. היעדר האפשרות לטעוּת הוא גיוס מתמיד לתחזוקת ההווה. בצורה קפקאית ממש, עוני הוא מאבק מתמשך שעניינו תחזוקה מתמדת במטרה להימנע משגיאה. עוני הוא הימנעות שהופכת תכלית בפני עצמה. נהיים מאד מיומנים במציאת הצדקה לצמצום נוסף. צמצום שהופך עם הזמן לוויתור.

3 – היעדר השוליים מבהיר כי עוני אינו רק היעדר משאבים, אלא היעדר האפשרות לדמיין עתיד אחר. זאת מפני שדמיון מצריך את טווח הטעות. עוני מבייש את האדם מפני שהוא נוטל ממנו את אפשרות הדמיון והתהייה בדבר עתיד אחר. אחד המשאבים הנחוצים ביותר ללב האנושי הוא התכנותו של עתיד, כלומר ההנחה שיש משמעות לקשיים אותם אנו חווים וכי מחר יכול להיראות אחרת. עוני ממושך חותר תחת מתן אמון במחר. חסך גדול ועוני מדלדלים את משאבי הרוח והריק שנוצר מתמלא במאגרים אחרים כמו תקוות שווא, התכחשות וטינה עצמית.

4 – כיום יש פיתוי גובר והולך להאשמת הקורבן, בעיקר לאור מצוקה כלכלית. אנו חיים בעידן שמאדיר את ה- Self-made man שיודע מה שהוא רוצה ולוקח אותו. האידיאולוגיות המובילות כיום, למשל רנסנס השמרנות ומגמות ליברטיאניות, נוטות להאדרה של אידיאליזם סובייקטיבי השולל את השפעת הנסיבות החברתיות והכלכליות על יצירת מצוקה כלכלית, ומשליך את האשם על תודעתו או גישתו הפנימית של העני. מקס ובר כתב על כך כבר ב"אתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם", אך כיום מצבו הכלכלי של אדם נחשב לעדות להלך נפשו ומצב תודעתו, גם בלא קשר לתפיסתו התיאולוגית. אתה עני? זה "עליך". אני חושש מאד מביזוי גובר והולך של מצבי מצוקה בכלל ועוני בפרט, מתוך התכחשות או הקטנה מכוונת לנסיבות הכלכליות והחברתיות שמחוללות אותם.

הפילוסוף האמריקאי קורנל ווסט נוהג לומר בהרצאותיו: "הקריטריון לאמת הוא לתת לסובלים לדבר". במיוחד בימים כשלנו, בין גלי מגפה עיקשים, חוזרים ונשנים, טוב להטות אוזן ביתר שאת. 

קטגוריות
אירועים אקטואליה כללי שירה תרגום תרגומים

כנס: מהם תרגום וקריאה השוואתית?

ביום שלישי, 16 בחודש, אשתתף בכנס החוג לספרות "משפה לשפה" באוניברסיטת תל אביב 2021, שיעסוק בשאלת התרגום והקריאה ההשוואתית. המושב בו אשתתף יתקיים בין השעות 11-12 (גילמן 496), ואת דבריי אקדיש להערות ולקחים מעבודתי כמתרגם. שותפיי למושב הם מנאר מח'ול, גלילי שחר ועדי סורק. 

הכנס פתוח לקהל הרחב ואני ממליץ למי שיכול/ה להשתתף. המושבים מגוונים מאד ועוסקים בנושאים מרתקים לכל מי שכתיבה, תרגום והגות השוואתית מעניינים אותו/ה. 

קטגוריות
אירועים אקטואליה כללי

סמינר באתיקה השוואתית

אני שמח להודיע על סמינר חדש בהנחייתי, שייפתח ב-4 באוקטובר בשעות הערב. הסמינר, שיועבר בזום, יעסוק באחד הנושאים המרתקים שיצא לי לחקור בשנים האחרונות – אתיקה השוואתית. ככל שאני מלמד את הנושא, אני נפעם מן ההשראה והפרספקטיבה, מהחיוניות של מקורות חוכמה מגוונים וחוכמת הדורות, שמדברים אלינו ביותר מלשון אחת. עניינה של פילוסופיה השוואתית הוא בהיותה התנסות מעשית, לרוב מעוגנת טקסט, בדיאלוג. זו הנכונות להשתתף בשיחה המבקשת להכיר לנו, ולו במעט, את נקודת מבטו של האחר, השונה, הרחוק והזר, ובכך ללמדנו על עצמנו. זהו לימוד שמאיר באור של רצון טוב ועניין אמיתי את אותן הנחות מוצא שהן כה מוצקות עבורנו. פילוסופיה השוואתית היא לימוד שחונך אותנו בענווה פילוסופית, יושרה אינטלקטואלית והערכה מחודשת לכל מה שהחזקנו כברור מאליו ואף שולי. אנו לומדים לראות יופי היכן שלא חשבנו שנמצא. 

***

חיי אמת
סמינר באתיקה השוואתית

"לִקְרַאת מְקוֹר חַיֵי אֱמֶת אָרוּצָה", כתב רבי יהודה הלוי. סוקרטס אמר על אודות הפילוסופים כי הם "המשתוקקים לחזות באמת". הסמינר יעסוק בכמיהה העתיקה הזאת – בחידה האינסופית של בקשת חיי אמת וזיקתה לשאלת האדם. נשאל כיצד ניסחו ודימינו מסורות רחוקות בזמנים שונים את האידאלים המכוננים לדרכו של אדם ואיזו מידה טובה ואופי ביקשו לטפח בכך? עוד נשאל מה מלמדת אותנו הדרישה האתית המשותפת למסורות רוחניות שונות בדבר בקשת האמת, ישוב הדעת, יושרה, נדיבות, ענווה והימנעות מן העוול? האם אלה תנאים מקדימים לתבונה ואף לגאולה, או שמא יש במימושם סגולה משל עצמה? האם נותר תוקף לשאלות אלה כיום, בשעה בה עמדות של רלטיביזם מוסרי נפוצות ביתר שאת? וכיצד העיסוק בשאלות אלה מרווה את הנפש ביופי ותבונה?

הסמינר כולל שנים-עשר מפגשי זום בני שעתיים, שיוקדשו לקריאה וללימוד השוואתיים בכתבי אפלטון, חכמי הסטואה, הוגים בודהיסטיים, חכמים קונפוציאניים וכן עיון במקורות מן ההגות הנוצרית.  

מועד: שנים-עשר מפגשי זום. ימי שני החל מה-4 באוקטובר, בין השעות 18:00-20:00. 

המפגשים יוקלטו ויהיו זמינים לצפייה חוזרת למשתתפים/ות. 

לפירוט תכני המפגשים, שכר לימוד והרשמה כתבו ל- eitan.shin@gmail.com

ארבע המידות הטובות: אומץ, מתינות, תבונה וצדק