כתב העת של הליקון (גיולי נאות: אני מבין חברי המערכת) יוצא במהדורה מיוחדת ששמה במרכז את בעלי החיים . מגוון של משוררים, מתרגמים ואנשי רוח חברו יחד כדי ללקט יצירות שמביעות את היחס המורכב שבין בני האדם ועולם החי. אני שמח מאד על הפרסום הזה. ראוי להקדיש לנושא, ולו במעט, תשומת לב כה מתבקשת. בלא קשר לאופנת הטבעונות ההולכת וגוברת במחוזותיונו לאחרונה (כן, גם אני טבעוני), אני מאמין שאחד מהמקומות המשמעותיים ביותר לבדיקה חוזרת של היחס שלנו כלפי בעלי החיים הוא דווקא היצירה הספרותית לגווניה. כל הסוגות באשר הן נוגעות ברגש, וכל החי באשר הוא מביע רגש. זוהי נקודת המפגש אותה ביקשנו לבדוק בגליון הזה.
תרומתי הצנועה למהדורה הנוכחית היא אסופת הייקו קצרה של המשורר קוֹבָיאַשִי אִיסַה (Issa), בן המאה השבע-עשרה, שכתב רבות על חבריו העכבר, הפרפר והחתול ׁ(בין השאר). התרגומים שבחרתי הם דוגמה סמלית, מאד מצומצמת, לאופן החם ומשובב הנפש בו ראה איסה את עולם החי שסביבו, ומבוססים על האוסף המקיף לשירת ההייקו של איסה, ה – Kobayashi Issa Haikushu.
***
מונחים על
קברו של החתול
שימורי הסרדינים
שלווה עכשיו
גם העכבר מנמנם
בממטר אביב
הפה פעור גם
כשאנשים מתקרבים
דרור קטן
פרפר זריז
עובר בין
רגלי החקלאי
כלב זקן
כאילו מאזין
לשירת התולעים
מבט אל גוזליה
ושוב מבט חוזר
הציפור נוסקת
ריקוד הפרפר
אפילו מסעי שלי
לרגע נשכח
קרפד ישן
על עלה הדקל הירוק
זרועות שלובות
******
***
