קטגוריה: תרגומים

מספר מבואות בתרגומי, מתוך ספרו היפה של סימון בלקברן: Being Good: A Short Introduction to Ethics (Oxford University Press, 2nd edition, 2021). 

זה ספר מעניין ואקטואלי, במיוחד בשיקום גישה ריאלסיטית, או מעין ריאלסיטית, להבנת תפקידם של משפטי מוסר. באקלים הרלטיביסטי הנוכחי טוב לדעת שיש כאלה שלא וויתרו על קטגוריות כראוי ופסול. 

——–

• כבני אדם אנו בעלי חיים אתיים. איני מתכוון לכך שאנחנו מתנהגים טוב במיוחד באופן טבעי, וגם לא לכך שאנו אומרים זה לזה מה לעשות בכל רגע ורגע. אנו יצורים אתיים מעצם היותנו יצורים מדרגים ומעריכים, משווים ומתפעלים, טוענים ומצדיקים. […] האופנים בהם אנו מגיבים לאירועים מושפעים מתחושת האחריות שלנו, אם אכן ישנה כזו; מנוכחותן או היעדרן של אשמה ואף בושה, ומתחושת הערך העצמי ויכולתנו להעריך את מי שאנו באים עמו במגע. (עמ' 4).
• פילוסופיה אינה התחום היחיד העוסק במערבולות האקלים המוסרי של ימנו. אך השתקפויות העיסוק הפילוסופי האתי מבטאות שאיפה ייחודית: הניסיון להבין את מעיינות המוטיבציה, התבונה והרגש המניעים אותנו. כך שהניסיון הפילוסופי האתי הוא באיתור והנהרה של רשתות הכללים, או ה'נורמות', המאפשרות את חיינו יחד. פעמים רבות, השאיפה הפילוסופיה היא לנסות ולמצוא את המערך שעומד בבסיס ערבוביית העקרונות והתכליות שאנו מכבדים או טוענים כי אנו מכבדים. כלומר הניסיון הפילוסופי בחקר האתיקה הוא פילוסופי מעצם היותו מעשה של גילוי עצמי. (עמ' 5). 
• אל לנו לזלזל במיתוס. מיתוסים מעניקים דוגמאות עתיקות וסמלים שמזינים את הדמיון שלנו, בעיקר באשר ללבטים מוסריים. המיתוס הוא מאגר האוֹצר בתוכו את ניסיונותיה האינסופיים של האנושות להתמודד עם עובדת המוות, עומקה של תשוקה, רגעי אושר וכן עם נוכחות הטוב והרע. […] השקפה כזאת מלמדת כי הדת והמיתוסים הדתיים אינם הבסיס לתורות אתיות, אלא משמשים כחלון ראווה לאוצר הרגישויות וריבוי ביטוייה הסמליים של האתיקה.  (עמ' 17-18). 
• כבני אדם, אנו נתקשה מאד לחיות ללא אמת מידה מוסרית כלשהי שתתכן הסכמה לגביה. במובן זה, אתיקה היא אינה בגדר מוסד, חקיקה או רגולציה, בעלי מטרות נסתרות ומרושעות שעלינו לחשוף אם ברצוננו לזכות בחירות. אתיקה אינה יצור שנולד מתוך קונספירציה נסתרת "שלהם": החברה, המערכת או הפטריארכיה. בהחלט, ישנם מוסדות, כמו הכנסייה או המדינה, שעשויים לבקש ולהגדיר מהן אמות המידה האתיות המשותפות. עלינו לעמוד היטב על מהותה של  המורשת העתיקה של מוסדות אלה, טיבה ותפקידה, כדי להבין את המצב העניינים הנוכחי. אבל זה רק כיוון אחד בבירור האתי ואינו יכול לבטא את סוף החקירה האתית. (עמ' 52-53). 

–