לראותו

לראותו כמות שהוא כי רק כך אראה עצמי כמות שאני.
לראות כיצד תולדות חייו הם תולדות חיי, וכי אין גדר שמסוגלת לחצוץ בין נשיפתו לשאיפתי. לראות כיצד חתימת מעשיי הן צלקות ליבו, וכיצד מתוך צלקות ליבו – כאבו ומצוקתו – נולד מותי שלי. לראות כי צוואת מותי היא חייו, ואינה מות שנינו. לראות כי אין בכוחן של חומות וגדרות לרפא את חוסר התקווה, אלא רק לקבע את חוסר התוחלת (צלליה של כל חומה נראים למרחוק). לראות כי לא תתכן שליטה כפויה על אחר שאינה כרוכה באובדן חירותי-שלי. לראות כי לא תתכן החזקתו של אחר שאינה כרוכה בהגבלת חירותי-שלי. לראות כי שיקולים מכאן ומכאן שרירים וקיימים, אך אין הם תקפים אם בבואתי נקרעת מעלי. לראות כי ישנן אינספור הנמקות מדוע כך ולא אחרת, אך אין כל הנמקה לאיבוד צלם. לראות היטב את מצוקתו כי רק כך אבין את מצוקתי. לראות כיצד אני נמהר שלא לראות. כיצד אני נמהר אל העיוורון. כיצד הפחד הוא הגדר הגבוהה ביותר. לראות את המתים הרבים מכאן ומכאן, ואת השאלה שהם מחייבים.

מחסום טייבה צפונית לטולכרם
מחסום טייבה צפונית לטולכרם

*

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים