קטגוריות
אירועים דוגן מהאיאנה

וידאו הרצאה בכנס האגודה לחקר הדתות – הטקסט הסמכותי במסורת הזן

בתחילת החודש השתתפתי בכנס האגודה הישראלית לחקר הדתות שהתקיים באוניברסיטת בר אילן. בהרצאתי דיברתי על מעמד הטקסט המכונן באסכולת הזן, כפי שעולה מתפיסת הפרשנות של איהי דוגן (מאה-13).

להלן וידאו של הרצאתי:

קטגוריות
אירועים דוגן

הרצאה בכנס האגודה לחקר הדתות: הטקסט הסמכותי במסורת הזן

האגודה הישראלית לחקר הדתות היא ארגון צעיר וחשוב. שמחתי לדעת שהכנס המוצלח שנערך בשנה שעברה הפך למסורת, וכי השנה יתקיים כנס נוסף באוניברסיטת בר-אילן. אני חושב שאירועים שכאלה חיוניים לשיח התרבותי-חברתי-פוליטי בארץ: גובה הלהבות של הדיון אודות סוגיות דתיות הוא כה גבוה בימנו, כך שלאירוע שמפגיש בין תורות ודרכים יש מקום חיוני בהרחבת המבט ובהכלת העושר והשוני.

הכנס יתקיים בתחילת החודש (11-12 במרץ) בבר-אילן, כאשר הנושא הוא "כתבי קודש: אופיים ומקומם". הרצאתי תתקיים במושב הראשון, ובה אבחן את מקומו של הטקסט המכונן במסורת הזן. להלן פרטים מלאים על הרצאתי:

שאלת הטקסט הסמכותי במסורת הזן: תפיסת הפרשנות של דוגן

:The Authoritative Text in the Zen Tradition
Inspecting Dōgen’s View of Interpretation

ד"ר איתן בולוקן

בהרצאה זו אבקש לבחון את שאלת הסמכות בקאנון הזן-בודהיסטי, כפי שעולה מכתביו של הנזיר היפני אֶיהֵי דוֹגֶן (永平道元 (1200-53, מייסד אסכולת הסוטו-זן. החל משנת 1227, עת שחזר ממסעות ממושכים בסין ועד למותו, דוגן הקדיש חלק ניכר מפועלו לכתיבת עשרות-רבות של חיבורים הנוגעים לבסיסי הדעת של מסורת הזן, וכן להתקנתנו של קוד נורמטיבי מסועף אשר הסדיר את חיי הקהילה שהתגבשה סביבו.
חיבוריו של דוגן, התקנות שתיקן, כמו גם יומן מסעותיו, אוספי השירה שהותיר אחריו ורישום דרשותיו הרבות – כל אלה מלמדים אודות רצונו הממשי, הכרוך ביצירתיות רבה, לעצב "יש מאין" במרחב הדתי של יפן של ראשית המאה השלוש-עשרה. ואכן, הגותו של דוגן ממזגת בין עיקרים רבים מתוך הקאנון המהאיאני, ומנסחת מחדש את אושיות דרך הזן כפי שהבין אותה. במובן זה, דמותו של דוגן אינה הדמות הרומנטית של מורה הזן, היושב על כרית המדיטציה בדממה נאצלה, מתכחש לשפה ובתוך כך לתקפותם של הכתבים, כי אם דמותו של הפרשן המלומד, המברר והמזקק את בשורתו אל נוכח שיקולים מסורתיים כמו גם ערכיים.
אחת הסוגיות המורכבות בהקשר זה היא שאלת הטקסט הסמכותי כפי שמצטיירת בהגותו של דוגן: כיצד דוגן ראה את סמכותם של הטקסטים המועברים ממורה לתלמיד לאורך הדורות? כיצד הבין את סמכותן של הסוטרות המהאיאניות שעיצבו את אוצר הרעיונות, העקרונות והאידיאלים של המסורת אותה הפיץ ביפן? כיצד ראה את מעשה הפרשנות לסוטרות אלה? האם הבין את מלאכת הפרשנות כתהליך משחזר ומבאר לאוצר ידע סמכותי שניתן בעבר, או שמא כתהליך יצירתי של ניסוח תוכן מקורי, המכיר בסמכות המסורת אך גם פורץ אותה?
כדי להבהיר שאלות אלה, אבקש להתמקד בשתי דרשות מרכזיות שנשא דוגן בפני תלמידיו מנזר קושוג'י שבקיוטו ואשר תועדו באוסף דרשותיו, ה"איהי-קורוקו" 永平広録, וכן לאור העולה מחיבורו "תורת הבודהה" (בוק'יו 仏教) משנת 1242, אשר מכונס באוסף כתבי ה"שובוגנזו" 正法眼蔵.

קטגוריות
דוגן מהאיאנה מוסר

סימני המציאות

לפני כשבוע השתתפתי במפגש נוסף מסדרת "שבילים רבים – דהרמה אחת", שנערך בסמינר הקיבוצים. נושא המפגש הפעם היה שלושת סימני המציאות, ויחד איתי השתתפו סטיבן פולדר, שלמה בזם ונעמה אושרי. כאן  תוכלו לראות את כל ההרצאות מהאירוע.
את שיחתי הקדשתי לעיון בכתבי אסכולת הלוטוס של הבודהיזם הסיני והיפני ובאחד מחיבוריו המרכזיים של מורה הזן דוגן, ובאופן בו אלה מתארים את מה שנתפש כיום באסכולת הזן כ"חותם הרביעי", הלא הוא סימן הככות (המציאות כשלעצמה), שהשפיע בצורה עמוקה על תפיסת השחרור באסכולות הבודהיזם המזרח-אסייתי. להלן תיעוד דבריי.




וכאן ניתן לצפות בסבב השאלות-תשובות

קטגוריות
אירועים דוגן תרגומים

תרגום כתבי דוגן לעברית – הרצאה שניתנה באוניברסיטת חיפה

בסוף חודש דצמבר האחרון השתתפתי בכנס הישראלי השני לשפה, חברה ותרבות באסיה, שנערך באוני' חיפה. כותרת הרצאתי הייתה: "תרגום כתבי דוגן: הרהורים ואתגרים בהכנת כתב היד העברי".
ההרצאה נועדה להציג, גם אם בקצרה ובצורה כללית, את הקשיים הרבים והסבוכים שבעבודת התרגום לכתביו של דוגן, ולמען זאת השתמשתי בפתיחה המפורסמת שכתב דוגן לחיבור "בנדווה" 弁道話 ("שיחה על מלאכת הדרך"), בשנת 1231.

בחלק האחרון של ההרצאה הדגשתי את הנקודות הבאות:

דוגן הצביע פעמים רבות על ההעדר – על המרחב הפתוח אשר חורג מכל ביטוי בשפה. עבורו, כמו קודמיו במסורת הצ'אן, השימוש בשפה הוא אשר מלמד את מוגבלותה של השפה. למידת המילה מבהירה את "ריקותה" של המילה. לכן נאמר במסורת הזן כי הדרך היא "מעבר למילים ומשפטים".
הבלתי ניתן להגדרה, הבלתי ניתן לקוהרנטיות – האיכויות החשובות: "חוסר", "מסתורין", "עומק" ו"עמימות" (יפנית: יוּגֶּן) – כל אלה מאפיינות רבים מכתביו של דוגן.

תרגום כתביו של דוגן, אם כך, מצריך ידיעה קרובה של אלמנטים פילוסופיים ואסתטיים אלה. יש לקחת בחשבון את האופנים בהם דוגן עצמו ניסח את דבריו ולהכיר היטב את יחסו המורכב לשפה.
במובן זה, משימתו של המתרגם אינה בהכרח להבהיר ולהנהיר, אלא לשמר את עמימות כתב המקור – להוליד אותה מחדש בשפה המארחת. כאן אני מרחיב את טענתו של וולפגנג איזר (2007-1926, Iser) כי "מעשה הקריאה מותיר לנו לנסח את הבלתי ניתן לניסוח", וטוען בעקבותיו כי הדבר תקף גם למלאכת התרגום.

כשדוגן כתב: "כשהדהרמה נטמעת היטב אנו מבינים כי משהו חסר", הוא למעשה הביא לפתחנו כלל גדול לעבודת התרגום: הנכונות לבטא את עמימות המקור. במובן זה, עבודת התרגום היא מלאכה שכלתנית, מעשית אך גם אתית, שכן היא מבטאת את הנכונות לבוא בדיאלוג, להיות מוכן לפשרה, להכיר בחוסר הקוהרנטיות, אך בד-בבד להיות עקשן וחסר כל פשרות.

במילים אחרות: על המתרגם להכיר בכך שלא ניתן לתרגם, אך עדיין לשאוף לתרגום. זו הפשרה הגדולה שעומדת בלב עבודתו: להכיר ב"בלתי ניתן לתרגום" כפי שכינה זאת פול ריקר, ובכך שאכן "תמיד משהו חסר" כפי שהדגיש זאת דוגן. אך פשרה זו אל מול כתב המקור – הפשרה אל נוכח חוסר היתכנותו של מעשה התרגום – תושג רק לאחר שישתדל המתרגם שלא להתפשר בעבודתו.

ניתן לצפות בהרצאה במלואה בוידאו להלן:

ההרצאה זמינה גם כמאמר. ניתן להורידו כאן.