האם שליטה היא הישג רוחני להתהדר בו? – תרגום מתוך ספר בכתובים

האם יש צורך להסדיר את הנשימה בעת הישיבה? האם יש טעם בניסיון לשלוט על הנשימה? האם צריך לבצע עליה מניפולציה כלשהי? האם מטרת הישיבה היא להגיע להסדרה, ייצוב ואולי אף לשליטה על הנשימה ובכך על התודעה? האם כל העיסוק הזה אינו בעצם אותו ספורט אתגרי קדום, שהיה מנת חלקם של הפרושים האופנישדים והיוגים, כמו גם של סגפני הסטואה? אותה גבורה זולה המרכינה את ראשה בפני הצו הרוחני העליון (וההיבריס העתיק): "שלוט בתודעתך ואל תרפה ממנה!"  האם שליטה היא הישג רוחני להתהדר בו? האם לא כואב הראש מרוב עיסוק בתודעה? האם נשימתנו אינה נעתקת מרוב עיסוק בנשימה? הנה: שאיפה, נשיפה. אין בהיר מכך. אין עמוק מכך. 

אחד מהקטעים היפים והעמוקים שיצא לי לתרגם לאחרונה נוגע בשאלות אלה. זהו קטע מתוך שיחה המופיעה באוסף דרשותיו של איהי דוגן. להלן קטע קצר מתוכה, בו דוגן מסביר על אודות אופן הנשימה שלמד ממורהו רוּגִ'ינְג 如浄 בעת הישיבה. 

מקור:

Kagamishima Genryū 鏡島元隆, ed. Eihei kōroku 永平広録 2. In: Genbun taishō gendaigoyaku Dōgen Zenji Zenshū 原文対照現代語訳道元禅師全集 11 (Tokyo: Shunjūsha, 2011), pp: 113-4

על הנזיר בישיבתו לייצב תחילה את גופו, לזקוף את גבו ולהסדיר את נשימתו ואת תודעתו. במסורת הרכב הקטן נהוגות שתי דרכים: ספירת נשימות והרהור במזהמים. תלמידי הרכב הקטן סופרים את נשימותיהם כדי להסדיר את נשימתם, ואילו במסורת האבות והמורים הלימוד שונה לאין ערוך.

אחד מאבותינו אמר: "גם אם מתעוררת בך תודעתו של שועל לבן ופראי, עליך להימנע מאימוני השליטה בה, כפי שנהוג בשני הרכבים".

גם במסורת הרכב הגדול נהוגה שיטה לייצוב התודעה והנשימה, והיא ההבחנה מתי נשימתנו ארוכה ומתי היא קצרה; מתי היא מעמיקה עד לתחום הבטן התחתונה ומתי היא שבה ועולה עד ליציאתה. השאיפה והנשיפה משתנות בכל פעם, אך שתיהן נובעות מתחום הבטן התחתונה. […] מורי נהג לומר: "נשימתי מעמיקה אל הבטן התחתונה, אך אינה באה משום מקום. לכן נשימתי אינה ארוכה ואינה קצרה". כך אמר מורי.

אם מישהו ישאלני כעת מה הייתה שיטתו של מורי בעת ישיבתו, כל שאוכל לומר הוא כי שיטתו אינה של הרכב הגדול, אך גם לא של הרכב הקטן. עוד אומר כי שיטתו אינה של הרכב הקטן, אך גם לא של הרכב הגדול. אם אדרש שוב לבאר את שיטתו של מורי, כל שאוכל לומר הוא כי שאיפה ונשיפה אינן ארוכות ואינן קצרות.

  • אב הזן אליו דוגן מתכוון הוא נָגָּרְג'וּנָה, בן המאה השנייה לספירה לערך. דוגן מצטט מתוך החיבור המיוחס לו (Mahāprajñāpāramitāśāstra). 
  • "שני הרכבים" (נִיג'וֹ, 二乗) – סיווג סוטריולוגי רווח בכתבי המהאינה. הכוונה ל"רכב השומעים", קרי רכב התלמידים המאזינים לדברי הבודהה (שוֹמוֹנְג'וֹ, 聲聞乘, סנסקריט: śrāvakayāna), ורכב "הזוכים להתעוררות בחסד הנסיבות", כלומר המתעוררים בחסד ההתהוות המותנית וסגולות הסיבתיות (אֶנְגַקוּג'וֹ, 縁覚乗, סנסקריט: pratyekabuddhayāna). רכבים אלה זכו לביקורת במרוצת הדורות, שכן האידיאל המכונן להם הוא התמרה מוחלטת בעבור שחרור והטבה בלעדית עם העצמי (גִ'ירִי, 自利, סנסקריט: ātmârtha), ולא שיבה ושכינה בסמסרה בעבור שחרור האחר ("רכב הבּוׁדְּהִיסָטְוָוה", 菩薩乗, סנסקריט: bodhisattvayāna). הדיאלקטיקה בין שחרור מכשורי-פרטי לבין שחרור אשר אינו רק מכשורי ואתי בבסיסו, היא מהגורמים לריבוי הקולות המאפיין את בודהיזם המזרח-אסייתי ותפישות השחרור השונות בו. 

9 thoughts on “האם שליטה היא הישג רוחני להתהדר בו? – תרגום מתוך ספר בכתובים”

  1. היי איתן תודה
    האם גישתו של דוגן היא שמיטת ההבחנות בין נשימה ארוכה וקצרה
    ובעצם שמיטת האני השולט בכל זה ?

    1. היי שרון. אני לא חושב שדוגן שלל או צידד בשמיטה מוחלטת של הקטגוריות וההגדרות. דבריו מכוונים לאידיאליזציה (רווחת) של עיסוק עודף בקטגוריות והגדרות, ואכן אפיון הנשימה כקצרה או ארוכה זו דוגמה פרטית להתמודדות עמוקה יותר עם קטגוריות מהותיות ומכוננות לדהרמה, כמו "עצמי" ו"חוסר עצמיות". גם תראה את סוף דבריו: הוא שולל את עצם השלילה. כלומר יש מקום לנשימה ארוכה, ויש גם מקום לנשימה קצרה. מה שאין לו מקום זו ההצמדות המוחלטת לאחת מהן. ההבנה שהן דיאלקטיות. דינמיות. מתהוות ומשתנות. אני חושב שהוא מזהיר מפני שליטה, אבל לא שולל את הצורך לשלוט מדי פעם. הוא מזהיר מפני פזרנות, אבל לא שולל את העובדה שלעיתים קרובות, מה לעשות, דעתנו תפוזר. פעם נשימה ארוכה ופעם קצרה. זה קואן עמוק מאד לדעתי.

      1. בעצם את אומר שדוגן ביקש שלא לשים חיץ בין הדברים שלא לצורך .
        (אם הבנתי נכון את דבריו ודברייך )
        כלומר לא לחתוך בבשר המציאות ולהביא למצב של אלימות בין מה שנמצא משני עברי הגבול .

        1. כן. אני מסכים. יש לו ציטוט יפה על כך בחיבור הפרשנות שלו לסוטרת הלב: "צורה היא ריקות. ריקות היא צורה. צורה היא צורה. ריקות היא ריקות".
          כך הם גם עברי הגבול.

  2. איתן היקר,שלום.
    בנובמבר הקרוב אני אבקר את רוחות הסתיו בין הארזים באיהיג'י אמסור לדוגן דרישת שלום חמה גם ממך .🙏🏻😊

  3. סוגיית איכות/סוג הנשימה מפורטת באנאפאנאסטי , השאלה האם כמודט אני אמור לנסות להאריך נשימה [עב בהנחה שזה תורם]- המשמעות התערבות /שליטה או לחילופין רק מזהה האם ארוכה /קצרה .
    שמעתי הסבר ,נדמה לי של טניסארו ביקהו יתכן שאני טועה – מצא את הנשימה הכי נוחה לך ושהה עימה

    1. תודה אורי. כן, זה נשמע נכון. עם זאת, אני חושב שהביקורת של דוגן (הוא אינו היחיד כמובן) על העיסוק באיכות ואורך הנשימה, נועדה לערער את הרציונל האינסטרומנטלי לעצם תרגול הנשימה בתצורה של ספירות או כל מניפולציה אחרת. בזרמים רבים, חלקם בבודהיזם המוקדם וחלקם באסכולות איזוטריות, מצויה ההנחה שמניפולציה על הנשימה תביא לכדי תמורה במצב התודעה, ומכאן ועד להתעוררות הדרך מהירה. ההנחה הזו זכתה לביקורת רבה בעולמות הצ'ן והזן, וגם באסכולות נוספות כ"זר הפרחים", ובמקומה עלתה הטענה כי הישיבה, ובתוך כך הנשימה, אינן כלי או מכשיר לקראת רגיעה שתבוא.אלא הן הזדמנות, הזמנה קואן וכולי, להתבונן ולשהות עם הנשימה כמות שהיא ועם מצב התודעה כמות שהוא. במובן זה, יש באסכולות האלה מעין חזרה להנחיות העתיקות מתוך האקנון הפאלי. אם אני משחרר את הישיבה, ובתוך כך את נשימתי, מעול הרגולציה והבחינה הבתי פוסקת ("האם אני רגוע?"), יתכן והנשימה תעמיק מעצמה. אגב, הישיבה מנוסחת פעמים רבות בכתבים סינים ויפנים על ידי הסימנית 休 ו-任, שפירושן מנוחה, שהייה ונינוחות. הנה הגדרות מעניינות יותר לטעמי מ"קצר" או "ארוך".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *